רירית הקיבה והתריסריון מגנה על הרקמות מפני חומצת קיבה מאכלת. אם הרירית מוחלשת או לא תקינה, היא לא תגן על הקרמות מפני תכולת הקיבה החומצית, והרקמות יינזקו. 

המונח כיב פפטי מתייחס לנגע דמוי מכתש הנוצר בגלל איכול מתמשך של הרקמה הרירית  במערכת העיכול, איכול הרקמה דרך כל השכבות הריריות ועד לשכבות השריריות. נגעים אלו עשויים להופיע בוושט התחתון, בקיבה או בחלק העליון של התריסריון, ורובם מופיעים בתריסריון כי תכולת הקיבה המתרוקנת שם היא המרוכזת ביותר. 

הנגעים נוצרים כתוצאה מחוסר איזון בהפרשות חומצת הקיבה והפפסין שהופך את הסביבה לחומצית יותר או שיש הפחתה ברמת העמידות של הרקמות להפרשות אלו. התפתחויות אלו מובילות לזיהום הליקובקטור פילורי (ככל שהסביבה חומצית יותר היא הופכת לנוחה יותר להתפתחות מושבה של חיידקי הליקובקטור פילורי), או השימוש ארוך הטווח בנוגדי דלקות לא סטרואידים, המוביל לעמידות מופחתת של הרקמות בפני חומצה. 

נוגדי דלקות לא סטרואידים הם תרופות נפוצות הכוללות את נורופן (איבופרופן) ואספירין. כאשר נעשה בהם שימוש לעתים תכופות הם מגרים את רירית הקיבה וגורמים לאיכול, כיוב ודימום בריריות. 

הליקובקטור פילורי או בקיצור H. pylori, הוא חיידק גראם שלילי, סלילני, דמוי מקל שיכול לשכון בחלל הפה והקיבה של בני אדם, בעיקר סביב השסתום הפילורי בקיבה. 

זיהום הליקובקטור פילורי מהווה מרכיב קריטי בתהליך הכיוב ביחד עם חומצת הקיבה ופפסין. המנגנון שבאמצעותו זיהום ההליקובקטור פילורי מתפשט הוא על פי ההשערות המקובלות דרך מחזור הצואה-פה או הפה-פה. 

במדינות מתפתחות, ההליקובקטור פילורי פוקד 70–80 אחוזים מהאוכלוסייה, בעוד במדינות מפותחות הוא פוקד 13-50 אחוזים לערך מהאוכלוסייה בכל זמן נתון. [1]

אצל רוב האנשים, זיהום הליקובקטור פילורי אינו גורם לתסמינים ומופיע בצורת דלקת קלה של רירית הקיבה. לא כל נשאי החיידק מפתחים כיבים פפטידיים. כיב כיבה מזיהום הליקובקטור פילורי מצוי בקרב אחוז אחד מהאנשים שנדבקו בזיהום. [2].

כיבים מזיהום הליקובקטור פילורי עם דלקתיות והפרשת חומצה מוגברת מופיעים בקרב 15-20 אחוזים בלבד ממי שנדבקו בחיידק. כיבי הליקובקטור פילורי נפוצים יותר בקרב גברים מאשר נשים. הסיכון לכיוב פחות תלוי בגנטיקה ויותר בסביבה. גם גורמים פיזיולוגים ופסיכולוגים מעורבים בסיכון הסביבתי. 

דחק רגשי עלול להוביל להפרשות חומצה מוגברות בקיבה. למי שכבר נדבקו בחיידקי הליקובקטור פילורי, זו עשויה להיות החוליה החסרה ליצירת סביבה מושלמת לצמיחה מהירה ולדלקת המובילות בסופו של דבר להתפתחות כיבים.

על כן, על הטיפול בכיבים פפטידיים להתמקד במניעת הגורם (קרי, חיידקים או תרופות) והתמקדות בגורמים סביבתיים המעורבים בהפרשות חומציות מוגברות. 

אך גם אם אין תסמינים עדיף תמיד לטפל במחלה. ללא טיפול עלולים להתפתח כיבים גם ברירית הושט, הגורמים לכאב בבליעה, וכיבים בתריסריון הגורמים לכאב לאחר אכילת מזון. התסמינים עשויים לכלול כאבי בטן או תחושת צריבה, בעיקר במצבי רעב, בחילה, נפיחות, אובדן משקל וגיהוקים תכופים.

יש מי שאינם מזהים נכון את התסמינים שלהם של רפלוקס חומצי או צרבת ונוטלים נוגדי או חסמי חומציות, וכתוצאה מכך, המחלה למעשה אינה מטופלת כלל.

הליקובקטור פילורי עלול להוביל גם להתפתחות אנמיה.

זיהום הליקובקטור פילורי מאובחן באמצעות תבחין נשיפה מבוסס-אוריאה (13C-urea), בדיקות שתן או דם, או גילוי בדגימת צואה.  

הטיפול המקובל בזיהום הליקובקטור פילורי מבוסס על טיפול אנטיביוטי ארוך טווח בלפחות שתי תרופות אנטיביוטיות שונות, המשולבות לעתים קרובות במינון כפול של מעכבי הפרשת חומצת קיבה (מעכבי משאבות פרוטונים). טיפול זה יעיל בקרב 82-92 אחוזים מהמטופלים. לעתים נעשה שימוש גם בתרופות אחרות לרבות מווסתי הפרשת חומצה הידרוכלורית, נוגדי קולטני היסטמין H2- (חסמי H2-), מעכבי משאבות פרוטונים, מגני רירית, אנטיביוטיקה נוספת ונוגדי חומציות. תכשירים אלו עשויים להשפיע על המצב התזונתי. ראה פרקים 1 ו-2 למידע נוסף על טיפול תרופתי והשפעות תזונתיות.

הבעיה בטיפול זה היא העמידות המוגברת של ההליקובקטור פילורי לרוב סוגי האנטיביוטיקה המצויים בשימוש נפוץ. יתרה מזו, טיפול זה גורם לעתים קרובות לתופעות לוואי, בעיקר שלשול, בחילה והפרעות בחוש הטעם, המובילות להפסקת הטיפול. תופעות לוואי עלו עשויות לנבוע מהשינוי במיקרוביום במערכת העיכול והשפעתו על גוף האדם.

המזונות שאנו אוכלים עשויים להכיל מרכיבים עם פעולה אנטי-חיידקית רבות עוצמה נגד הליקטובקטור פילורי. לכן התערבות תזונתית יכולה להפחית את מושבות ההליקובקטור פילורי ואת דלקת רירית הקיבה, ולהפחית בכך את הסיכון לסרטן הקיבה. גם תזונה בריאה של מזונות צמחיים מלאים תסייע לריפוי הרקמות ובריאות מערכת העיכול.

להלן דרכים למניעת וניהול המחלה על ידי שינוי התזונה והרגלי סגנון החיים ונטילת תוספים תזונתיים:

1. הפחתת כמות המזון הנצרך

על ידי הפחתת כמות המזון, ניתן למנוע את התנפחות הקיבה, וכך ניתן לסייע למניעת גירוי הפרשה מופרזת של חומצות קיבה, המגרות את רירית הקיבה. יש להשתדל לאכול ארוחות קטנות, ולהימנע מצריכת כמויות מזון גדולות בארוחות. יש להימנע גם מאכילה מיד לפני השינה, שכן צריכת מזון מגרה את הפרשת החומצה שאינה מועילה לפני השינה. 

2. צריכת דגנים מלאים וירקות.

מחקרים מעידים כי צריכת כמויות גדולות של דגנים מלאים וירקות מפחיתה את הסיכון ללקות בזיהום הליקובקטור פילורי. מחקר אחד הראה כי לאנשים שאכלו את הכמויות הגדולות ביותר של דגנים מלאים, שורשים ופקעות, ירקות, פטריות, קטניות, אגוזים וזרעים, היה אצלם הסיכוי הנמוך ביותר ללקות בזיהום הליקובקטור פילורי. [3]

3. הפחתת צריכת מזונות מעובדים ועתירי מלח

אותו מחקר גילה כי תזונה עשירה בדגנים מעובדים (לבנים), ירקות כבושים, דגים מומלחים, ביצים מומלחות ומשומרות, בשר מעובד, יין ותה גורמת לסיכוי הגבוהה ביותר ללקות בזיהום הליקובקטור פילורי. [3]

4. הימנעות מחומרים מגרים: 

תבלינים כגון פלפלי צ׳ילי, פלפל שחור ואבקת צ׳ילי עלולים לגרות שכבת רירית שכבר נחלשה. חומרים מגרים ידועים אחרים כוללים קפה ושוקולד המגבירים את הפרשות החומצה או מונעים ריפוי אצל חלק מהחולים.

5. הגדלת תכולת האיזותיאוציאנט בתזונה

כרובית, לפת צהובה, כרוב, צנונית, חזרת, צנון, חרדל ובצלים מכילים איזותיאוציאנטינים. לחומרים אלו פעילות נגד סרטן וחיידקי הליקובקטור פילורי [5].

סולפוראפן, המצוי בברוקולי ובנבטי ברוקולי, הוא אחד האיזותיאוציאנטינים המעכבים את צמיחתם של חיידקי ההליקובקטור פילורי [6]. במחקר של יאנקה ושות‘, התגלה כי אצל מטופלים עם זיהום מוכח של הליקובקטור פילורי שצרכו נבטי ברוקולי בכמות של 70 גר’/יום חלה ירידה במושבות ההליקובקטור פילורי.  [7]

6. צריכת דבש מאנוקה

הפעילות נוגדת החיידקים של הדבש מיוחסת לרמת החומציות ותכולת המימן העל-חמצני הגבוהה שלו. הפעילות נוגדת החיידקים רבת העוצמה ביותר נגד הליקובקטור פילורי נמצאה בדבש עץ אלון ומאנוקה. צריכת דבש פעם בשבוע לפחות קשורה לירידה מובהקת בשכיחות של זיהומי הליקובקטורי פילורי [8].

7. נטילת פרוביוטיקה

לזני חיידקים פרוביוטיים מסוימים פעילות נוגדת חיידקים הנובעת מיכולתם להפריש חומרים נוגדי חיידקים כגון חומצה לקטית, המשבשים את מנגנוני הדבקות החיידקית [9].

יתרה מזו, צוות מחקר מהמחלקה לתסיסה וביוייצור בפולין גילה כי פרוביוטיקה משפרת במידה מובהקת את שיעורי ההכחדה של חיידקים. [10] מחקר אחר טען כי חיידקים פרוביוטיים ספציפיים, כגון S. Boulardii ו-L. johnsonni, יכולים להפחית את העומס החיידקי אך אינם מונעים את הזיהום. [11]

אני ממליצה על נטילת תוספי פרוביוטיקה עם לפחות עשרה זני חיידקים שונים ו-100 מיליארד חיידקים להשגת השפעה חיובית נגד הליקובקטור פילורי. מידע זה מצוי על תווית המרכיבים של התכשירים הפרוביוטיים.

גם מזונות מתוססים כגון קימצ’י וכרוב כבוש הם מקורות טובים לחיידקים פרוביוטיים.

8. נטילת תוספי ברברין

ברברין הוא תוסף צמחי שהוכח כפועל נגד הליקובקטור פילורי וכמעכב הליקובקטור פילורי.

מחקר שנערך לאחרונה מלמד כי הוספת ברברין לטיפול התרופתי המשולש הסטנדרטי מכחידה ביעילות את ההליקובקטור פילורי, מרפאת כיבים פפטים ומשפרת את התסמינים הקליניים. [12]  אני ממליצה על נטילת תוסף ברברין 150 מ”ג ביום עד להכחדת הזיהום.

9. נטילת תוספי ויטמין C.

ויטמין C הוכח כמעכב את פעילות האוראז של ההליקובקטור פילורי. אוראז הוא אנזים מרכזי בהתפתחות מושבות הליקובקטור פילורי על רירית הקיבה. [13]. מחקר על כישלון הטיפול האנטיביוטי בהליקובקטור פילורי הראה כי למטופלים שהזיהום אצלם לא חלף, היו רמות נמוכות יותר של ויטמין C לעומת מטופלים שהזיהום אצלם חלף [14]. לכן כדי שהטיפול יהיה יעיל, יש צורך ברמות מספיקות של ויטמין C בדם ובמיצי הקיבה.  טיפול בתוספי ויטמין C הוביל לעלייה בריאה בתכולת ויטמין C במיצי הקיבה.  [15-21] אני ממליצה על נטילת 1,000 מ”ג ויטמין C ליפוזומלי שלוש פעמים בשבוע.

10. צריכת מזונות עתירי ויטמין E

ויטמין E הוא נוגד החימצון המסיס בשומן היעיל ביותר. הוא ממלא תפקיד בהגנה על רירית הקיבה על ידי שמירתה מפני נזק הנגרם על ידי עודפי רדיקלים חופשיים. [22]. 

ויטמין E הוא לוכד הרדיקלים החופשיים הראשי ברירית הקיבה, בעוד ויטמין C אחראי ללכידת רדיקלים חופשיים בנוזלי הקיבה. 

ויטמין E מצוי באבוקדו, שקדים, פלפלים אדומים, גרעיני חמניות, בוטנים, דלעת, גרעיני דלעת וירקות עלים ירוקים. אני ממליצה לצרוך מזונות אלו באופן שוטף במהלך זיהום בהליקובקטור פילורי.

11. שורש לקריצה

במחקר מעניין התגלה כי לשורש לקריצה היכולת להכחיד זיהום הליקובקטור פילורי ולמזער את הדלקתיות. המחקר בחן 120 מטופלים עם קשיי עיכול במשך שישה שבועות של טיפול שבמסגרתו קיבלה קבוצת הבקרה לקריצה. ניתן לצרוך לקריצה בצורת תה במהלך היום.

12. מניעת חוסרים תזונתיים הנגרמים על ידי הליקובקטור פילורי

חשוב לציין כי חומרים מזוינים רבים תלויים בתפקוד הבריא של הקיבה לצורך ספיגתם.

כיוון שהליקובקטור פילורי עלול לשנות את הפיזיולוגיה של הקיבה, הוא ישפיע גם על האיזון של הוויטמינים והמינרלים ויגרום לחוסרים תזונתיים מסוימים. חוסרים אלו ישפיעו על מערכת החיסון, הלב, תפקוד ובריאות המוח והמטבוליזם של הכולסטרול וגלוקוז.

לכן חשוב מאוד ליטול תוספים במהלך זיהום הליקובקטור פילורי. מחקרים מעידים על קשר בין זיהום הליקובקטור פילורי לבין חוסרים בוויטמינים A ו-B12.  הטיפול בחומרים מזינים אלו הוביל לעלייה בריאה בוויטמין A ו-B12 בדם, המסייעים לגוף להיאבק בזיהומים. [23-31]

יתרה מזו, זיהום הליקובקטור פילורי קשור באופן מובהק לירידה בצפיפות המינרלים בעצם. [32]

לכן אני ממליצה ליטול 1000 מיקרוגרם של ויטמין B12 בצורת מתילקובלמין פעמיים בשבוע, 1000 יחידות בינלאומיות של ויטמין A פעמיים בשבוע, ולחשוף את העור לשמש במידה מספקת או ליטול 2000 יחידות בינלאומיות של ויטמין D מידי יום עד שהזיהום חולף.

מזונות עתירי חומרים מזינים המועילים לצפיפות העצם כוללים כרוב כבוש, מוצרים מפולי סויה לרבות טופו ונאטו, ממרחים מזרעי שומשום מלאים כגון טחינה, שאני ממליצה לצרוך את כולם באופן סדיר.

13. הרגלי סגנון חיים

מנוחה מספקת, הרפיה ושינה ממריצים את תהליך הריפוי הטבעי של הגוף. שילוב טכניקות הרפיה בשגרת היום יכול לסייע להתמודדות טובה יותר עם דחק רגשי. הרגלים התורמים להתפתחות כיב פפטי כוללים עישון ושתיית אלכוהול, שיש להימנע מהם כי הם מעכבים את ריפוי הכיב. עישון משפיע גם על הפרשת חומצות הקיבה ומעכב את הפעולה היעילה של טיפול תרופתי. יש להימנע גם משימוש תכוף באספירין ובנוגדי דלקות לא סטרואידים