מחלה פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית של הכליות הנה מחלת הכליה הפוליציסטית הנפוצה ביותר. מחלה פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית של הכליות פוקדת 1 מכל 1000 אנשים (0.1% מהאוכלוסייה). מחלת כליה פוליציסטית הנה מחלה גנטית עם תורשה אוטוזומלית דומיננטית, פירוש שיש צורך בהורה אחד בלבד עם הגן כדי לרשת אותה. המחלה פוקדת גברים ונשים במידה שווה. לכל ילד הנולד להורים עם הגן יש סיכוי של 50% לרשת את המחלה. 

אך ל- 25 אחוזים מהסובלים ממחלת כליות פוליציסטית אין היסטוריה משפחתית של המחלה.  לכן הסברה הרווחת היא כי המחלה נגרמת על ידי מוטציה גנטית חדשה. 

השכיחות של מחלת כליה פוליציסטית הנה 10 ל-10,000 לידות, ופוקדת 4-7 מיליון איש ברחבי העולם. [1]

תסמיני המחלה

המחלה מתקדמת ופוגעת בהדרגה באיברי גוף רבים, ומובילה להיווצרות ציסטות והגדלה של איברים. הכליות, כבד, לבלב וטחול לעתים קרובות נפגעים בהדרגה. 

1. ציסטות

הציסטות צומחות בהדרגה בגודלן, והתפקוד האיברים הולך ומדרדר, בעיקר תפקוד הכליות. 

הציסטות עשויות להתגלות מוקדם בילדות, בדרך כלל עד גיל עשר, ועד גיל שלושים יש לעתים קרובות שתי ציסטות או יותר בכל כליה ומספרן עולה עם הזמן.

הציסטות עשויות לעתים לדמם או להזדהם, ולגרום לכאב חמור ולחום. [1-2] במקרים אלו, מנוחה במיטה ושתיית נוזלים מוגברת יכולה להועיל. מומלץ לטפל בזיהומים בהקדם.

2. הגדלת איברים

הגדלת כליה מתרחשת בסופו של דבר אצל כל הלוקים במחלת כליה פוליציסטית ומובילה לתסמינים קשורים לרבות כאב, דם בשתן, לחץ דם מוגבר ותפקוד כליה לקוי. [3] עם התקדמות המחלה, הגדלת הכליות עלולה להוביל לכשל כלייתי המצריך טיפולי דיאליזה. בהמשך החיים, מחצית מהלוקים במחלה זו יזדקקו לטיפול של כליה חלופית (כל טיפול המחליף את תפקוד הכליה באמצעות שיטות כגון דיאליזה או השתלת כליה כאשר הכליות אינן פועלות כהלכה).

3. אבנים

אבנים בכליות מתפתחות בקרב 20 אחוזים לערך מהלוקים במחלת כליה פוליציסטית. האבנים הן לעתים קרובות מחומצה אורית, אוקסלט הסידן או שניהם. נא לעיין בפרק על מניעת וריפוי אבנים בכליות (פרק 100) להנחיות נוספות.

4. זיהומים

זיהומים בדרכי השתן נפוצים במחלת כליות פוליציסטית. גם ציסטות מדממות גורמות לזיהומים. עדיף תמיד להימנע מזיהומים אלו. להנחיות נוספות, נא לקרוא את הפרק על זיהומים בדרכי השתן (פרק 146) כדי לסייע במניעתם.

אך במקרה של זיהום עם חום, יש להתחיל את הטיפול באנטיביוטיקה למניעת החמרת תפקוד הכליות. [4] אם הזיהום נותר בעינו לאחר הטיפול האנטיביוטי, יש לנקז את הציסטות המודלקות.

5. לחץ דם גבוה (יתר לחץ דם)

לחץ דם גבוה הוא ביטוי שכיח של מחלת כליה פוליציסטית. דם וחלבון בשתן נפוצים יותר בקרב אנשים עם לחץ דם גבוה ומחלת כליה פוליציסטית, ומעידים על התקדמות המחלה. 

טיפול: 

הטיפול במחלה נועד להאט את הירידה בנפח הכליות ולנהל את התסמינים כדי לסייע בהאטת התקדמות המחלה. [5-7]

נכון להיום, טולבפטן הנה התרופה הזמינה היחידה העשויה להאטת את התקדמות המחלה אך אינה עוצרת אותה. התרופה גורמת להשתנה לעתים תכופות. 

התזונה ללא ספק משנה את מהלך המחלה במחלת כליה פוליציסטית ויכולה לעצור את התקדמותה. 

כיוון שמחלת כליה פוליציסטית הנה גם תורשתית, למרבה הצער רבים מהלוקים במחלה היו עדים להורה או אח שמחלתו התקדמה עד לכשל כלייתי, דיאליזה והשתלת כליה. לכן לעתים קרובות הם נוטים יותר לדבוק בדיאטות המסייעות להאטת תהליך המחלה. [8]

מחלת כליה פוליציסטית הנה הפרעה רב-מערכתית, ולכן הטיפול מצריך גישה רב-ממדית. [9-10]

המלצותיי הן: 

1. למניעת ולניהול זיהומים בדרכי השתן, נא לעיין בפרק 147.
2. למניעת ולניהול אבנים בכליות, נא לעיין בפרק 100.
3. חשוב מאוד לנהל את לחץ הדם בשלב מוקדם וברציפות. כך ניתן לסייע להפחתת מחלות כלי דם ולהאט את התקדמות הכשל הכלייתי.  יש להשתדל לשמור על לחץ דם סיסטולי של פחות מ-120 מילימטר כספית. שמירת לחץ דם סיסטולי תקין התקשרה לירידה משמעותית בנפח לגדילת הכליה. למניעת ולניהול לחץ דם נא לעיין בפרק 13. 
4. להפחתת ממדי הציסטות ולניהולן, נא לעיין בפרק 6.    
5. כדי לסייע לניהול כאב, נא לעיין בפרק 119.
6. כדי לסייע להפחתת התקדמות נפח הכליות, הגבלת צריכת הנתרן בתזונה הנה חיונית שכן היא מפחיתה את התקדמות גידול הכליות. עודף מלח בתזונה מגביר את הפרשת הנתרן ואת הסיכון לגדילת הכליה. [11] צריכת המלח היומית המומלצת הנה 5 גרם ליום, השוות ערך לכפית אחת. כמות זו שווה ל-2.3 גרם נתרן ליום. יש לבדוק את התוויות על מוצרי מזון כדי לוודא שאינכם צורכים יותר מידי מלח. [12-13] חשוב מאוד גם להגדיל את צריכת המים. ככלל, אדם זקוק ל-0.14 כוסות מים לקילוגרם של משקל הגוף למניעת התייבשות. ראה פרקים על שמירת מאזן הנוזלים בגוף בספרי “התזונה האידאלית לבני אדם“ למידע נוסף כיצד לספק לגוף נוזלים בכמות מספקת וכמות המלח הנכונה לבריאות.
7. להפחית את צריכת הבשר והדגים

הוכח כי קריאטינין מצטבר בדם או בשתן במחלת כליות פוליציסטית. [14]

הקריאטינין הוא תוצר פסולת נוצר במהלך המטבוליזם של הקריאטין המצוי בבשר ובדגים. קריאטינין בכמויות גבוהות מוביל למחלת כליות אצל מי שנוטים לכך כן הוא מופרש מהגוף בשתן. הימנעות מצריכת בשר ודגים תסלק את הקריאטין ותמנע את היווצרות הקריאטינין. [9]

יתרה מזו, מומלץ על תזונה דלת חלבון, אך יש להיזהר מפני תת תזונה ולהבטיח צריכת אנרגיה מספקת.  צריכת אנרגיה בלתי מספקת עלולה להוביל להתקדמות המחלה. תזונה דלת חלבון פירושה צריכת 0.75-0.8 גרם חלבון לקילוגרם של משקל הגוף ליום. [15-17]

צריכת חלבונים מהצומח הנה הדרך הטובה ביותר להבטיח שלא תחרגו מהכמויות היומיות המומלצות לחלבון וזוהי דרך למנוע עודף כולסטרול ”רע“ LDL. על רמות הכולסטרול LDL להישאר מתחת ל-100 מ”ג/דציליטר למניעת התקדמות מחלת הכליות. [18] ראה פרק על כולסטרול (פרק 80) למידע נוסף.

8. צריכת פירות וירקות

יש להגביר את צריכת הפירות והירקות בתזונתכם. יש לצורך לא פחות משתי כוסות ביום של פירות וירקות. [18]

צריכת פירות וירקות בכמויות מספיקות מידי יום והפחתת צריכת המזונות מהחי בתזונה יסייעו למניעת חמצת מטבולית, שהוכחה כמאיצה את ההתקדמות של מחלת כליה פוליציסטית. [19-25]

9. הפסקת עישון

הפסקת עישון הנה חיונית שכן כלי הדם נפגעים מעישון, גורמים לזרימת דם לקויה לכליות, המובילה לנזק לכליות במשך הזמן. עישון עשוי להעלות גם את לחץ הדם. [26-27]

חינוך אנשים הסובלים ממחלת כליות פוליציסטית מסייע להם לאמץ את השינויים הנחוצים בסגנון החיים שהוכחו כמפחיתים את האשפוזים בגלל המחלה. [28]

לסיכום

כיוון שהמחלה מצריכה גישה רב-ממדית, מומלץ לעיין בפרקים הרלוונטיים ולבחון את הנתיב המתאים ביותר לשמירת בריאותכם. יש ליצור תכנית יומית, לרבות התרופות והתוספים שיש ליטול. יש להכין תפריט מדי שבוע המבוסס על מזונות מהצומח למשך כל השבוע. אם הנכם זקוקים לעזרה בכך, אני ממליצה לבקר בדף תכנית הבריאות באתר “דיאטת גרילה”  www.theguerrilladiet.com 

לאט לאט, עם נחישות וגמישות, ניתן להתאים את סגנון החיים שלכם לשיפור הבריאות ואריכות הימים.