פעילות יתר של בלוטת התריס מתרחשת כאשר בלוטת התריס מייצרת יותר מידי מהורמון בלוטת התריס תירוקסין. הדבר עשוי להיגרם מקשריות או גושים על בלוטת התריס או מחלת גרייבס (הפרעה אוטואימונית), שהנה הגורם הנפוץ ביותר לפעילות יתר של בלוטת התריס. [1]
דלקת בלוטת התריס, הגורמת לנפיחות של בלוטת התריס, גורמת גם לפעילות יתר של בלוטת התריס ולעלייה חולפת בהפרשת הורמון בלוטת התריס הנובעת מהדלקת או ההרס של התאים הזקיקיים של בלוטת התריס.
לאנשים עם פעילות יתר ניכרת של בלוטת התריס יהיו רמות נמוכות של ההורמון הממריץ את בלוטת התריס בדם (TSH) ורמות גבוהות של T4 ו-T3. לאנשים עם פעילות יתר קלה של בלוטת התריס יהיו רמות נמוכות של TSH עם רמות תקינות של T4 חופשי ו-T3 כולל. תוצאות בדיקות דם אלו עלולות להיות מוטות במהלך צריכה סדירה של תוסף B קומפלקס או מולטי-ויטמין עתיר ביוטין, שכן הן יציגו רמות נמוכות כוזבות של TSH ורמות גבוהות כוזבות של T4. [2]
תסמינים של פעילות יתר של בלוטת התריס כוללים ירידה בלתי מוסברת במשקל, הזעה מוגברת, יותר תנועות של המעיים מהרגיל, הידלדלות או נשירת שיער, רעד, עייפות, חולשת שרירים, עצבנות ולעתים פעימות לב מואצות.
בתחום הבריאות, להורמונים של בלוטת התריס תפקידים רבים. הורמוני בלוטת התריס ממלאים תפקיד בקצב המטבולי הבסיסי, במספר היציאות היומי, ברמות הסוכר בדם, בוויסות טמפרטורת הגוף, רמות הכולסטרול בדם, בהתפתחות המוח של העובר, בשלות השלד, בשחלוף העצם והמרת פרו-ויטמין A (ביתא-קרוטן) לוויטמין A הנחוץ לראייה בריאה, צמיחת הרקמות, חוזק הרקמות, מערכת החיסון והפחתת דלקתיות.
בשל התפקידים הרבים של בלוטת התריס, פעילות יתר של בלוטת התריס קשורה לתחלואה קצרת וארוכת טווח ניכרת.
במקרה של חשד לפעילות יתר של בלוטת התריס, חשוב מאוד להתייעץ עם רופא לאבחון וטיפול הולם.
הטיפולים הרפואיים הנפוצים ביותר לפעילות יתר של בלוטת התריס כוללים טיפולים מדכאים את פעילות בלוטת התריס, כגון נוגדנים נגד בלוטת התריס, טיפול ביוד רדיואקטיבי שפוגע ספציפית בתאי בלוטת התריס, וניתוח. טיפולים אלו נועדו להפחית את ייצור הורמוני בלוטת התריס, ולהשיב את התפקוד התקין של בלוטת התריס.
על ההחלטה לגבי הטיפול המתאים לכם ביותר צריכה להתקבל ביחד עם רופא המכיר את ההיסטוריה הרפואית שלכם. ניתן תמיד לקבל חוות דעת שנייה, שכן חלק מטיפולים אלו הם אגרסיביים מאוד.
חשוב לציין כי שינויים תזונתיים חשובים כטיפול תומך. במצבים מסוימים, אף די בהם כדי לנרמל את תפקוד בלוטת התריס.
טיפול תזונתי
שינויים תזונתיים מסוימים עשויים להפחית את ייצור הורמוני בלוטת התריס, ואחרים יסייעו לניהול התסמינים של פעילות יתר של בלוטת התריס.
1. הימנעות מיוד
בעוד שהשגת כמות מספקת של יוד לתפקוד תקין של בלוטת התריס הנה צורך חיוני, צריכת יותר מידי יוד עלול להחמיר את תסמיני פעילות היתר של בלוטת התריס.
הימנעות מצריכת מזונות עתירי יוד, כגון אצות ים ומלח המועשר ביוד, עשויה לסייע להפחתת ייצור הורמוני בלוטת התריס במקרים מסוימים. במקרים אלו, ניטור צריכת היוד הנה חיונית.
2. סידן וויטמין D
צריכת יותר מזונות עתירי סידן ביחד עם קבלת ויטמין D (מחשיפת העור לשמש כאשר מדד הקרינה האולטרה סגולה (UV INDEX) עומד על 3 או יותר או מתוספים תזונתיים) עשויה לסייע לפעול נגד אובדן עצם המובילה לעתים קרובות לפעילות יתר של בלוטת התריס.
מקורות בריאים לצריכת סידן בתזונה כוללים:
צריכת הסידן היומית המומלצת לבוגרים עם פעילות יתר של בלוטת התריס הנה 1000-1200 מ”ג ליום. ניתן להשיג זאת באמצעות שילוב של מקורות תזונתיים ותוספים. תוספים עם 600 מ”ג סידן ציטראט הם אפשרות מומלצת.
3. צריכת מזונות עתירי נוגדי חימצון
כאשר הקצב המטבולי הבסיסי מואץ בשל פעילות יתר של בלוטת התריס, חלה עלייה ניכרת ביחס הרדיקלים החופשיים ונגזרות פעילות של חמצן בבלוטת התריס. [3-4]
לכן מזונות עתירי נוגדי חימצון הם חיוניים.
כמה דוגמאות למזונות עתירי נוגדי חימצון העשויים להועיל לפעילות יתר של בלוטת התריס כוללים:
חשוב גם לצרוך באופן סדיר מזונות מלאים לרבות פירות, ירקות, דגנים מלאים, קטניות ושומנים חיוניים בריאים להפחתת הנזק הנגרם על ידי הרדיקלים החופשיים בעקבות עליית הקצב המטבולי, כפי שקורה במקרה של פעילות יתר של בלוטת התריס. מזונות אלו מסייעים לתמוך בבריאות הכוללת ובניהול תסמיני פעילות היתר של בלוטת התריס. חשוב מאוד גם להגביל את צריכת המזונות המעובדים ותוספת סוכרים. מזונות מעובדים ותוספת סוכרים עשויים לתרום לדלקתיות ולהחמיר את תסמיני פעילות היתר של בלוטת התריס. הגבלת צריכת מזונות אלו והתמקדות במזונות מלאים עתירי חומרים מזינים הנה השיטה הטובה ביותר לטיפול תזונתי בפעילות יתר של בלוטת התריס.
4. הימנעות מצריכת קפאין ואלכוהול
ממריצים כגון קפאין ואלכוהול עלולים להחריף את התסמינים של פעילות יתר של בלוטת התריס, כגון פעימות לב מואצות וחרדה. עדיף להימנע או להגביל את צריכתם של חומרים אלו.
5. הפחתת השומן הלא בריא בתזונה
מאז 1922 התגלה הקשר בין מזונות עתירי שומן לבין תפקוד בלוטת התריס, המעיד על “קשר השומן-בלוטת התריס-יוד” בשל השילוב של שומנים עם יוד. היוד מהתזונה הופך לבלתי זמין, ומוביל לעלייה בהורמון הממריץ את בלוטת התריס (TSH) ולזפקת, הבאה לידי ביטוי בהגדלה של בלוטת התריס. [5]
הפחתת צריכת המוצרים מהחי והימנעות ממזונות מטוגנים הן השיטות הטובות ביותר להפחתת שומנים לא בריאים בתזונה שלכם.
הוצאת כל המזונות מהחי (טבעונות) התקשרה להפחתת השכיחות של פעילות היתר של בלוטת התריס בחצי לעומת תזונה של כל סוגי המזון. תזונה טבעונית גם התקשרה להגנה על בלוטת התריס מפני פעילות יתר בתקופת הביניים שלפני הטיפול התרופתי. [6]
6. צריכת ירקות מצליבים
ירקות ממשפחת המצליבים, לרבות כרוב עלים, לפת, כרובית וברוקולי, עשירים באינדול גלוקוזינולט. במחקרים על בעלי חיים, התגלה כי תרכובת זו מתפרקת למטבוליט של הזפק בשם תיאוציאנט המעכב את ספיגת היוד על ידי תאי בלוטת התריס, ואת ייצור ההורמונים של בלוטת התריס. [7]
תוספים שכדאי לשקול:
1. אבץ
אבץ חיוני למטבוליזם תקין של הורמוני בלוטת התריס וממלא תפקיד חיוני במטבוליזם של הורמוני בלוטת התריס. רמות האבץ בדם משפיעות גם על הרמות של T3, T4 ו-TSH. [8]
מחסור באבץ יגרום לירידה ברמות הורמוני בלוטת התריס ולקצב המטבוליזם במצב מנוחה. תוספי אבץ משפיעים לטובה על רמות הורמוני בלוטת התריס, בעיקר השיעור הכולל של T3.
אני ממליצה על הוספת 15 מ”ג של אבץ פיקולינאט 2-3 פעמים בשבוע.
2. סלניום
עלייה ברדיקלים החופשיים במקרה של פעילות יתר של בלוטת התריס מורידה את רמת הסלניום בגוף. סלנו-אנזימים הם אנזימים התלויים בכמות מספקת של סלניום לצורך תפקודם התקין. סלנו-אנזימים חיוניים להגנה נוגדת חימצון בגוף. לכן תוספי סלניום הוכחו כמשפרים את תוצאות הטיפול אצל הלוקים בפעילות יתר של בלוטת התריס, בעיקר במחלת גרייבס. [9-10]
3. מלטונין
המחקר מלמד כי המלטונין עשוי לפעול כנוגד חימצון, הצורך עודפי רדיקלים חופשיים ומונע נזק לתאים. מלטונין עשוי גם למנוע ריבוי יתר של תאי בלוטת התריס ולשבש את הייצור של הורמוני בלוטת התריס. פעולה זו מועילה ללוקים בפעילות יתר של בלוטת התריס.
יש ליטול מלטונין בפיקוח רפואי בלבד.
שינה
פעילות יתר של בלוטת התריס עשויה לגרום לקשיי שינה בשל עוררות כתוצאה מעצבנות או אי שקט, כאבי שרירים או עייפות מתמדת. בלוטת תריס שפעילה מידי עשויה גם לגרום להזעות לילה ולהשתנה תכופה, העלולה לפגוע בשינה.
גורמי סיכון אחרים הקשורים להתפתחות פעילות יתר של בלוטת התריס כוללים עישון ושימוש בסמים מסוימים. [11-13]
הפסקת עישון ושימוש בסמים עשויה להועיל לבריאות בלוטת התריס, ולמנוע את הצורך בטיפולים אחרים, אגרסיביים יותר.
לסיכום
טיפול תזונתי, המתמקד בעיקר במזונות עתירי נוגדי חימצון, שמירה על צריכת סלניום בתזונה, הפחתת צריכת יוד מהתזונה, לצד שינויים בסגנון החיים המתמקדים בעיקר בהפסקת עישון ושימוש בסמים, מועילים מאוד לנרמול תפקוד בלוטת התריס ומהווים השלמה לכל טיפול קונבנציונאלי בבלוטת התריס.