ההגדרה של שלשול היא: צואה דלילה, נוזלית או מימית כשלוש פעמים ברצף לפחות באותו יום.

הצואה הופכת דלילה ומימית בגלל עודף נוזלים בצואה. עודף הנוזלים הזה נובע מספיגת מים מופחתת על ידי המעי, או מהגברת ייצור וסילוק מים.

שלשול עלול להתרחש כאשר הגוף אינו סופג אלקטרוליטים, חומרים אחרים ומים מהמעיים כראוי.

שלשול עלול לנבוע גם מאי סבילות למזונות או לחומרים מזינים ספציפיים, כגון אי סבילות ללקטוז (ראו פרק 86) או לגלוטן (ראו פרק 41); או מדלקת במעי (ראו פרקים 43, 56); מהרעלת מזון (ראו פרק 46); מטפילים (ראו פרק 54) או מזיהומים נגיפיים (ראו פרק 98).

בצורתו החריפה, שלשול עלול להימשך מספר ימים עד שבועיים. שלשול זיהומי חריף הוא גורם המוות השני בשכיחותו בקרב ילדים במדינות מתפתחות.[1]

שלשול נחשב לכרוני כאשר התסמינים נמשכים שבועיים או יותר.[2] שלשול כרוני נוטה להיות לא זיהומי, ועלול להיות מסכן חיים, במיוחד עבור ילדים קטנים או אנשים עם מערכת חיסון חלשה.

שלשול עלול לגרום לבחילות, להתכווצויות, לנפיחות ולפעמים להקאות. במקרה של שלשול חמור, יתכן שיהיה בצואה דם או ריר. כמו כן עלולה להיות עלייה בחום ואף ירידה במשקל.

שלשול חריף:

הגורמים לשלשול חריף משתנים. אלה עשויים להיות זיהומים חיידקיים או נגיפיים, חשיפה למים מזוהמים מבריכות שחייה, תגובה לתרופות, אלרגיות או הרעלת מזון.

כשהמקרה הוא אחד מאלה, דפנות המעי ניזוקות באופן זמני, מרעלים או מגורמים זיהומיים, והדבר מוביל לחוסר יכולת של התאים הללו לספוג מים, ואלקטרוליטים. התוצאה היא צואה מימית.

תת תזונה גם היא מהווה גורם סיכון לשכיחות השלשולים, למשכם ולחומרתם. חוסר איזון של נוזלים ואלקטרוליטים עלול לגרום לאי ספיקת לב. אנשים שתזונתם לפני מחלת השלשול הייתה מספקת, מתאוששים מהר יותר.[3-4] 

חשוב לציין שאסור להזין במהירות אנשים שסובלים מתת תזונה. צריכת החומרים המזינים צריכה להיעשות באיטיות ובהדרגה, תוך כדי מעקב קפדני. כאשר אנשים עם תת תזונה נכנסים לסדר יום של האכלה לפי לוח זמנים תכוף מדי, עלולים להתרחש שינויים פתאומיים באלקטרוליטים, והתוצאה תהיה רמות נמוכות של פוספט, אשלגן, מגנזיום, גלוקוז ותיאמין בדם.

שלשול כרוני: הגורם לשלשול כרוני הוא לרוב מחלות מקבילות אחרות, כגון קרוהן, קוליטיס כיבי, צליאק, תסמונת המעי הדלקתית, פעילות יתר של בלוטת התריס, צמיחת יתר של חיידקים במעי הדק, טפילים, אלרגיות ואי סבילות כגון אי סבילות ללקטוז. במחלות הללו השלשול הוא תסמין.[5]

לקטוז הוא הסוכר המצוי במוצרי חלב. במצב של אי סבילות, הלקטוז אינו מתפרק על ידי האנזים לקטאז בשל מחסור באנזים זה או הפחתה בכמותו. אצל רוב האנשים שעברו את גיל הילדות, פוחתת פעילות האנזים לקטאז ותפקודו נעלם לאט מגופינו לחלוטין. הלקטוז ממוצרי החלב לא יכול להיספג, ונשאר במעי. מכיוון שהלקטוז הוא פעיל אוסמוטי; קרי סופח מים, והדבר מוביל לשלשול מימי.[6] בעולם, כ-75% מהאוכלוסייה סובלים מאי סבילות ללקטוז.

שלשול כרוני שומני מתרחש לעיתים קרובות אצל אנשים עם אלרגיות כגון צליאק שצורכים מזונות שמכילים את האלרגן, במקרה של צליאק, גלוטן. שלשול כרוני שומני מופיע גם אצל אנשים עם דלקת בלבלב. לבלב מודלק אינו יכול לשחרר כראוי את אנזימי העיכול הדרושים לפירוק מזונות, וכתוצאה מכך הספיגה התזונתית לקויה. התסמינים כוללים כאבים בבטן העליונה, גזים וצואה חיוורת עקב חוסר ספיגה של שומנים.[7]

בדיקות צואה ובדיקות דם יכולות לקבוע את הסיבה לשלשול.

ללא טיפול מתאים, השלשול עלול לגרום להתייבשות, שעלולה להיות מסכנת חיים.

דרכים להתמודדות עם שלשול, לפני שהוא הופך לחמור:

1. נוזלים

התייבשות חמורה משפיעה על תפקוד הכליות. לכן טיפול בריהידרציה (השבת מאזן הנוזלים) הוא צעד הכרחי וחיוני בניהול כל שלשול.[8]

שתיית מים בכמות מוגברת, או מיץ פירות מדולל, יכולה לעזור בחידוש אובדן הנוזלים. חשוב לשתות 8-10 כוסות מים ביום. אפשר למלא את מאגר הנוזלים גם באמצעות מרקים צלולים או דלי נתרן.

כדי למנוע התייבשות, אדם זקוק באופן כללי ל-0.14 כוסות מים לכל קילוגרם ממשקל גופו. למידע נוסף ולהדרכה כיצד תוכלו לקבל את כמות הנוזלים הדרושה לכם בהתאם לאורח החיים שלכם, עיינו בספרי, התזונה האידיאלית לבני אדם – מיטוב הבריאות, הביצועים ואריכות החיים – מדריך תזונה מבוסס מדע, בפרק שעוסק במאזן הנוזלים.

שינויים במאזן האלקטרוליטים יכולים להוות בעיה וייתכן שיידרשו בדיקה ותיקון.

חשוב לדעת: כשאדם מיובש, שתיית מים לא תעזור לו אלא אם כן יהיו מספיק אלקטרוליטים בנוזלי הגוף או בשתייה. אם השלשול נמשך, במיוחד במצבים כרוניים, יש לחדש את האלקטרוליטים שאבדו. ניתן לעשות זאת בצורת הוספת אבקה או טבלית שמתמוססת במים עם אלקטרוליטים למי השתייה (ניתן לקנות בכל בית מרקחת), או באמצעות משקה עם אלקטרוליטים (כגון משקה ספורט ללא קפאין), או על ידי שתיית מי קוקוס טבעיים. מי קוקוס מעניקים נוזלים וגם מכילים את כל האלקטרוליטים הדרושים. זהו משקה בריא מאוד, עשיר בוויטמין C לבריאות מערכת החיסון[9] ואשלגן לבריאות הלב.[10-11]

לאנשים שאינם אלרגיים יכולה להועיל כפית של חלת דבש להשבת אלקטרוליטים.

אם ההתייבשות חמורה יתכן שיהיה צורך בהוספת נוזלים ואלקטרוליטים באמצעות עירוי תוך ורידי. אך ברגע שהדבר מתאפשר יש להתחיל בהאכלה לפי לוח זמנים קבוע, כדי למנוע תת תזונה. אופי הטיפול התזונתי תלוי בגורם הסיבתי הבסיסי שגרם למצב.

2. מניעת זיהומים

קביעת הגורם לשלשול וטיפול בו באופן ספציפי חשובים ביותר לשיקום המצב התזונתי והבריאותי הכללי. ניתן למנוע שלשולים ממקור זיהומי בעזרת שמירה על נוהלי היגיינה נאותים כגון שטיפת ידיים עם סבון.[12]

כמו כן, מומלץ חיסון ילדים במידת האפשר, לדוגמה, חיסונים למניעת נגיף הרוטה, שגורם לשלשול חמור בילדים.[13]

3. מניעת תת ספיגה

אם זמן המעבר של מזון דרך המעיים מהיר מדי, הגוף לא יכול לספוג מספיק חומרים מזינים ונוזלים. חומרים מזינים כגון אבץ או ברזל עשויים שלא להיספג בכמות מספקת, והדבר עלול להוביל לבעיות בריאותיות נוספות. אם השלשול נמשך, ניתן להשלים את החוסרים בעזרת החומרים המזינים הבאים בצורה נוזלית: אבץ כאבץ סולפט נוזלי (10 מ”ג), וברזל נוזלי (10 מ”ג). יש ליטול את שניהם על בטן ריקה, אך לעולם לא יחד, שכן הם סותרים האחד את הספיגה של השני. אפיגלוקטכין גלאט (EGCG) המצוי בתה ירוק עוזר לספיגת אבץ לתוך התאים ולכן ניתן להוסיף טיפות אבץ נוזלי לתה ירוק קר.

4. הימנעות מאלכוהולי סוכר (מניטול, סורביטול, קסיליטול)

תחליפי הסוכר הללו לא תמיד נסבלים היטב, במיוחד כאשר הם נצרכים בכמויות גבוהות. הם עלולים לגרום לנפיחות ולשלשולים אצל אנשים רגישים ולהוביל לחוסר בחיידקי המעיים, מה שעלול להוביל לבעיות בריאותיות, לרבות עיכוב ההחלמה משלשולים.

5. הימנעות ממזונות שמגרים את המעיים

מזונות חריפים יוצרים גירוי במעיים; הימנעו מהם. גם ממזון מעובד, מבשר שומני, ממוצרי חלב, ממזון מטוגן ומזונות מתוקים לא טבעיים.

6. הקפדה על תזונה תפלה עשירה בסיבים מסיסים

בעבר, רופאים המליצו על דיאטת BRAT, ראשי תיבות (באנגלית) של: בננות, אורז, רסק תפוחים, וטוסט. עם זאת, בהיעדר חומרים מזינים רבים וסיבים מסיסים במידה מספקת, דיאטה זו אינה בהכרח הבחירה הטובה ביותר. הבננות מצוינות, אך תפוחים בקליפתם עדיפים על רסק תפוחים. שיבולת שועל יכולה להחליף טוסט מדגנים מעובדים שאינם מלאים, שכן היא מקור טוב לסיבים מסיסים שמאטים את העיכול כדי לסייע בספיגת מים וחומרים מזינים. גם גזר, אפונה, שעועית, פריכיות שעורה, ותפוחי אדמה מבושלים עשירים בסיבים מסיסים ומסייעים במצב של שלשולים. כמו כן עדיף לצרוך ארוחות קטנות יותר לאורך היום כולו, עם מזון אחד לפחות עם סיבים מסיסים, מאשר לאכול רק שלוש ארוחות גדולות ביום, שעשויות להיות קשות לעיכול.[14]

לסיכום:

השיבו לגוף את כמות הנוזלים והאלקטרוליטים החסרים ויותר מכך, הימנעו ממזונות שמעודדים שלשול, צרכו מזונות עשירים בסיבים מסיסים כולל פירות כמו תפוחים ופירות יער, ירקות כמו גזר ובטטה, קטניות כמו עדשים, דגנים כמו שיבולת שועל ושעורה, וזרעים כמו זרעי פשתן וזרעי צ’יה, החזירו חומרים מזינים שאבדו (אם השלשול כרוני), ושמרו על נוהלי היגיינה מונעי זיהומים.