הפרעה דו-קוטבית היא מחלת נפש כרונית שבעבר כונתה מאניה דפרסיה. 3-5% אחוזים מהאוכלוסייה יסבלו מהפרעה דו-קוטבית ( Bipolar Disorder או BD) לכל החיים. הפרעה דו-קוטבית קשורה לעיתים קרובות גם לתפקוד לקוי בתחומי החיים השונים (תעסוקתי, אישי, משפחתי, חברתי). [1-4] הפרעה דו-קוטבית היא נכות קשה לרוב הסובלים ממנה.

הפרעה דו-קוטבית הינה הפרעה נפשית שמתבטאת כתסמינים גופניים שהם אלה שגורמים למחלות, חולי או פציעות. הפרעה דו-קוטבית קשורה להשמנת יתר, סוכרת מסוג 2, מחלות לב ושבץ מוחי [5-8]. ומצבים בריאותיים אלה גם משפיעים לרעה על מהלך המחלה.

הפרעה דו-קוטבית מפחיתה את תוחלת החיים של הסובלים ממנה בעד 10-20 שנה, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.[9] 

ההפרעה משתנה בחומרתה. היא מאופיינת בתנודתיות קיצונית במצב הרוח; בגלים שנעים בין התרוממות רוח לא פרופורציונלית לנפילה לשפל דיכאוני ומרה שחורה. המהפך יכול להתרחש מרגע לרגע, או להתחלף תוך כמה ימים.

כיום הטיפול העיקרי בהפרעה דו-קוטבית הינו באמצעות תרופות. תרופות יכולות אומנם לעזור בייצוב שינויים קיצוניים במצב הרוח ובהתנהגויות אימפולסיביות לא נורמטיביות, לא מאוזנות ובלתי צפויה, אך בד בבד יכולות להיות להן תופעות לוואי שליליות שלעתים קרובות מגבירות את הסיכון למחלות לב.[10-12]

לתפקוד מיטבי של המוח, דרושים לו אנרגיה במידה מספקת וחומרי הזנה ספציפיים. לכן להרגלי התזונה והאכילה של האדם קשר הדוק להתפתחות הפרעות נפשיות רבות ולהתקדמותן, לרבות הפרעה דו-קוטבית. למרבה המזל, תרופות טבעיות ובחירות מזון טובות יותר ותוספים תזונתיים, יכולים לסייע בניהול תסמיני הפרעה דו-קוטבית ולתרום לאיזונם.

לדוגמה, ישנו תיעוד רב לכך שחולים עם הפרעה דו-קוטבית כרונית שסובלים גם מסוכרת מסוג 2 או מאי סבילות לגלוקוז, מפגינים סיכון גדול יותר לסבול מהפרעה דו-קוטבית ”כרונית“ (בה התסמינים נמשכים תקופות ארוכות יותר או שכיחים יותר) מאשר אנשים ללא הפרעות בשליטה גליקמית והפרעה דו-קוטבית “רגילה” (צורה פחות חמורה או מתמשכת של המחלה).[13]

כמו כן, דיאטה או סיבות אחרות לשינויים במשקל יכולות להיות קשורות להתרחשות של אפיזודות מאניות (אנרגיה גבוהה, אימפולסיביות) ודיכאוניות (מצב רוח ירוד, עייפות) אצל אנשים עם הפרעה דו-קוטבית.[14]

מחקרים מראים כי הרגלי תזונה עשויים לגרום או לתמוך במצבים הקשורים להפרעה דו-קוטבית, כמו מצב דלקתי מוגבר, עקה חמצונית, שינויים באופן שבו תאים מייצרים אנרגיה וירידה ביכולת של המוח להסתגל וליצור קשרים חדשים. [15-17].

אחד מכל שלושה אנשים עם הפרעה דו-קוטבית עונה גם על הקריטריונים של הפרעת אכילה כגון אכילה מוגזמת, או בולימיה נרבוזה.[18-19] למידע נוסף ולהבנה מעמיקה יותר של המצבים הללו עיינו בפרק 29, שדן בהפרעות אכילה.

להלן מזונות מומלצים, חומרים מזינים ושינויים באורח החיים שכדאי לשקול, לתמיכה בהפרעה דו-קוטבית:

1. צמצמו את צריכת המזון, במיוחד סוכר ופחמימות פשוטות

אנשים עם הפרעה דו-קוטבית מפגינים צריכה גבוהה יותר באופן משמעותי של אנרגיה באופן כללי, וגם פחמימות פשוטות, סוכר ושומן, במיוחד שומן רווי.[20]

מזונות אלו מגבירים מצבי דלקת בגוף – שמהווים התחלה למחלות רבות, לרבות הפרעות נפשיות.

אפשר להמשיך לצרוך פחמימות, אך חשוב לוודא שיהיו פחמימות מורכבות, כגון דגנים מלאים, פירות (ולא מיצי פירות), תפוחי אדמה ושאר ירקות שורש אפויים (לא מטוגנים). יש להימנע מסוכרים מזוקקים שמצויים בממתקים, עוגות במוצרי מאפה ובמזונות מעובדים אחרים.

2. צרכו מזונות שעשירים באבץ

אבץ משפר את תפקוד האנזימים ואת חלוקת התאים. במחקר בראשות ג’סיקה וואנג מבית הספר לסיעוד של אוניברסיטת פנסילבניה, פילדלפיה, סקרו החוקרים את העדויות התומכות בתפקידו של מחסור באבץ בהגברת תסמיני דיכאון ואפיזודות מאניות.[21]

אבץ מראה תכונות נוגדות דיכאון חזקות. מחסור באבץ מגביר את הסיכון לדיכאון, בעוד טיפול בתוסף אבץ מראה יעילות כנוגד דיכאון. באופן עקבי, חוסרים באבץ נצפו ב-41% מהמטופלים הפסיכו-גריאטרים, כולל אלו הסובלים מהפרעות דיכאון, בהשוואה ל-14.4% בלבד מקבוצת הביקורת (אנשים ללא הפרעות פסיכו-גריאטריות ודיכאוניות), המעידים על מחסור באבץ..[22-24

דווח כי במצב של מחסור באבץ ישנה ירידה בהישרדות התאים באזורי ההיפוקמפוס במוח. אבץ מווסת את פעילות הגורם הנוירוטרופי המוחי.[44] ישנן עדויות המראות על קשר ישיר בין רמות הגורם הנוירוטרופי המוחי להפרעות דיכאון. הגורם הנוירוטרופי המוחי עוזר לווסת את תפקוד המוח והנוירונים (תאי המוח).[25].

הגורם הנוירוטרופי המוחי עוזר למוח להשתנות ולהשתמש באנרגיה, ומשפיע על התיאבון. מחקרים מעידים שמעט מדי או יותר מדי אבץ ישפיע על מצב הרוח ועל אופן פעולת הגורם הנוירוטרופי המוחי במוח.[26-29] 

בנוסף, הוכח שתזונה עתירת שומן בעולם המערבי מובילה לירידה בביטוי הגורם הנוירוטרופי המוחי במוח, וכתוצאה מכך לייצור פחות מהגורם הנוירוטרופי המוחי ולהדרדרות באיכותם של נוירונים חדשים במוח.[30-33] תוכלו לעיין בפרק 16 למידע נוסף והדרכה כיצד להגביר את פעילותו של הגורם הנוירוטרופי המוחי.

המכון הלאומי לבריאות ממליץ על צריכה מקסימלית של 40 מ”ג אבץ ביום. ניתן ליטול 10-25 מ”ג אבץ מדי יום כתרופה נוגדת דיכאון בצורת תוסף תזונתי ללא צורך במרשם. מקורות מזון עשירים באבץ כוללים שעועית, פירות יער, קשיו, זרעי צ’יה, חומוס, זרעי פשתן, עדשים, זרעי דלעת, קינואה, טופו, אגוזי מלך ומזונות מדגנים מלאים.

3. אכלו מזונות עשירים באומגה 3

חומצות שומן אומגה 3 רב בלתי רוויות ארוכות שרשרת חיוניות להתפתחות המוח ולתפקודו. שלא כמו שומנים רוויים, אשר הוכחו כבעלי השלכות בריאותיות שליליות, חומצות שומן אומגה 3 נקשרו ליתרונות בריאותיים רבים, לרבות יתרונות בריאותיים נפשיים.

הפרעות במצב הרוח נקשרו להפרעות באיזון חומצות השומן וירידה ברמות חומצות השומן אומגה 3.[34]

התזונה המערבית לוקה בחסר במזונות עשירים בחומצות שומן אומגה 3.

צריכת מזונות עשירים באומגה 3, כגון זרעי צ’יה ופשתן, אצות, ירקות עלים ירוקים, אגוזי מלך, טופו, כרוב ניצנים, חסה וברוקולי, מגבירה את רמת חומצות השומן אומגה 3 בדם שעוברת ברחבי מחסום הדם-מוח לתוך המוח.[35]

בשל תכונותיה האנטי דלקתיות של חומצות שומן אומגה 3, היא הוכחה כמסייעת בהקלה על דיכאון ועל אפיזודות מאניות.

מחקר על השפעות תוסף אומגה 3 בחולים דו-קוטביים מראה שצריכת אומגה 3 עשויה לסייע במניעת הפרעות מצב רוח משתנות. המסקנה התקבלה לאחר צפייה בחסרים באומגה 3 בדם וברקמות המוח של חולים עם הפרעה דו-קוטבית.[36]

מספר מחקרים אפידמיולוגיים והתערבותיים הראו שקיים קשר בין צריכת חומצות שומן אומגה 3, בין אם דרך התזונה או כתוסף תזונתי, למצב דיכאון וחומרתו. על פי מסקנת המחקר, רצוי להגדיל את מינון האומגה 3 בתזונתם של חולים דו קוטביים. בטיפול בדיכאון, מינונים של 1-2 גרם חומצת שומן אומגה 3 המכונה חומצה איקוסאפנטאנואית (EPA) מדי יום נמצאו כמפחיתים את תסמיני הדיכאון, כולל הפרעה דו-קוטבית. לחומצות שומן אומגה 3 אין תופעות לוואי, וצריכתן מועילה גם לבריאות הכללית.[37-41]

4. ויטמין D

ישנם מעט מאוד מחקרים על תפקידו של ויטמין D בחולים עם הפרעה דו-קוטבית. עם זאת, הוכח כי מחסור בוויטמין D בחולים עם הפרעה דו-קוטבית גבוה פי 4.7 מאשר באוכלוסייה הכללית.[42-46]

לרוב האוכלוסייה יש מחסור בוויטמין D בחודשי החורף. לפיכך מומלץ ליטול 2000 IU (יחידות בינלאומיות) של ויטמין D3 מדי יום.

5. ויטמין C

לעתים קרובות ויטמין C נמצא במחסור בשל עודף ונדיום. רמות מוגברות של ונדיום דווחו בדמם של אנשים עם הפרעה דו-קוטבית. טיפולים במתן ויטמין C – אשר דווח כיעיל הן לדיכאון והן להפרעה דו-קוטבית – הוכחו כמורידים את רמות הוונדיום בגוף. אני ממליצה ליטול ויטמין C ליפוזומלי 200-500 מ“ג חמש פעמים בשבוע לספיגה מיטבית.

6. השגיחו על צריכת מלח

ליתיום מצוי בשימוש במשך עשרות שנים וממשיך להיות הטיפול הסטנדרטי בהפרעה דו-קוטבית.[47] עם זאת, כאשר נוטלים ליתיום יש לגלות זהירות ולשמור על איזון בצריכת מלח, שכן עלייה פתאומית או ירידה פתאומית בצריכת המלח עשויה להשפיע לרעה על רמות הליתיום בדם. הימנעו מתזונה דלת נתרן, שכן היא עלולה להוביל לרעילות ליתיום. לכן יש לעקוב אחר צריכת הנוזלים למניעת התייבשות, אך מצד שני יש להימנע מנוזלים עודפים כדי לא לדלל את רמות הנתרן.

7. צמצמו צריכת קפאין

אדם שיש לו הפרעה דו-קוטבית עשוי להסתמך על קפאין שיעלה לו את מצב הרוח וימריץ אותו מחדש כאשר הוא נופל לדיכאון. אך צריכה מוגזמת של קפאין עלולה להוביל לדפיקות לב, לתנודות בלחץ הדם, לכאבי ראש ולחוסר שקט שעלול לגרום להפרעות שינה ולנדודי שינה, ולעורר אפיזודה מאנית. לכן כדאי להימנע ממשקאות ומזונות עשירים בקפאין, כגון קפה, תה, משקאות מוגזים, משקאות ספורט, משקאות אנרגיה ולהגביל את צריכת השוקולד.

בדיווח מקרה של חולה דו-קוטבי, צריכת כדורי קפאין הובילה להחמרה חריפה של אפיזודה מאנית. לאחר נטילת תרופות ואשפוז בבית חולים, המטופל חווה דפיקות לב והפגין תסמינים מאניים ופסיכוטיים.[48] קפאין נספג בגוף במהירות, עובר במהירות דרך מחסום הדם-מוח ומגביר את רמות הסרוטונין. כאשר רמות הסרוטונין מטפסות, דיכאון והתנהגויות אחרות הקשורות לחרדה מופחתים; עם זאת, זה קורה רק בזמן שתיית הקפה עצמו. בין כוסות הקפה המוח נכנס למצב נסיגה, והדיכאון חוזר. לפיכך, כדאי לסובלים מהפרעה דו-קוטבית להימנע לחלוטין מצריכת קפה. למרות שההרגשה היא שקפה מועיל ומשפר את מצב הרוח, התחושה היא זמנית וחולפת. לאחר 10-14 ימים ללא קפאין יחזור הגוף לרמות הבסיס לפני ההתמכרות לקפה, וההרגשה הטובה תתאפשר גם ללא העזרה של הקפה.

ניתן להגביר את רמות הסרוטונין גם באמצעות הוספת חומצת שומן אומגה 3, הפצת ניחוחות משמנים האתריים ברגמוט, לבנדר ולימון ברחבי הבית, ופעילות גופנית יומית קבועה של 30 דקות אימון סיבולת כגון הליכה, שחייה, רכיבה על אופניים או ריצה.

סגנון חיים

השמנת יתר וחוסר פעילות גופנית קשורים לדיכאון ולהחמרת המחלה, לאי-היענות לטיפול ולמצבים משמעותיים יותר של דיכאון עמוק אצל חולים עם הפרעה דו-קוטבית.[49]

פעילות גופנית משפרת את מצב הרוח של אנשים עם הפרעה דו-קוטבית. חשוב לציין שפעילות גופנית אינה צריכה להיות ארוכה, או כרוכה במאמץ גופני קיצוני. פעילות גופנית פשוטה אינה דורשת ריכוז או מוטיבציה. גם אם זוהי פעילות גופנית שאורכת זמן קצר יחסית, היא עדיין מועילה.

אני ממליצה לבצע פעילות סיבולת חמישה ימים בשבוע, במשך עשרים עד שלושים דקות.[50-51]

קשיבות (מיינדפולנס) ו/או טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) תומכים מאוד בשינוי דפוסי חשיבה ובשינוי אסטרטגיות לפתרון בעיות, ותומכים בקבלת החלטות טובות יותר. הטיפולים הללו יכולים להשפיע לטובה על בחירת המזון, התמדה בפעילות גופנית, הפחתת השימוש בחומרים ממכרים שכולל גם בקפאין, ועישון ושינה טובה יותר.[52]

תמיכה

גישה הוליסטית הכרחית עבור אנשים עם הפרעה דו-קוטבית, אך למרבה הצער, בשל המצב והצרכים הייחודיים, קשה ביותר לאנשים עם הפרעה דו-קוטבית לאמץ אותה. חוסר המוטיבציה שמאפיין אותם, שיעורים גבוהים יותר של שימוש בחומרים רעילים וממכרים, מצב כלכלי פחות יציב ולעיתים גם פגיעה קוגניטיבית, כל אלה אינם תורמים למוטיבציה לקחת אחריות ולהכניס לחייהם את השינויים החשובים הללו. דרוש סיוע עקבי של מטפל או בן משפחה, שיעזור להם להתגבר על הקושי, יתמוך בהם ויסייע להם לשפר את מצבם.[53]

לסיכום:

אנשים עם הפרעה דו-קוטבית זקוקים לתמיכה ביישום שיטות טיפול חלופיות שיסייעו להם בניהול התסמינים מהם הם סובלים. דרוש להם ליווי צמוד לצורך הקפדה על תזונה בריאה, מעקב אחר צריכת נתרן וקפאין, פעילות גופנית סדירה, נטילת תוספי מזון, שינוי הרגלים, תמיכה התנהגותית וגם תמיכה כלכלית. עם החלפת הרגלי החיים הלקויים בעד הרגלים חדשים, נכונים ובריאים יותר, ניתן להגיע לשיפור דרמטי בחומרת המחלה.