זאבת אדמנתית מערכתית, הידועה בפשטות כזאבת, הנה מחלה אוטואימונית מורכבת שבה מערכת חיסון פעילה מידי תוקפת רקמות בריאות. כמעט בקרב כל הלוקים בזאבת מצויים נוגדנים עצמיים (חלבונים המיוצרים על ידי מערכת החיסון התוקפים בטעות את רקמות הגוף במקום להגן עליהן). התקפה זו גורמת למצב דלקתי בכל הגוף.

כתוצאה מכך, מחלה זו גורמת נזק לאיברים רבים לרבות הכליות, מערכת העצבים המרכזית, העור, המפרקים ומערכת ייצור תאי הדם. [1-2]

הגורם לזאבת אינו ידוע; אך הנתונים מעידים כי המחלה מתפרצת אצל בני אדם שכבר נתונים בסיכון למחלה אוטואימונית בשל גורמים כגון חוסר איזון הורמונלי, תזונה לקויה, והשפעות סביבתיות שליליות, העלולות להשפיע על פעולת מערכת החיסון. [3]

ניתן לראות גורמים תזונתיים וסביבתיים אצל בני אדם ממוצא אתני זהה החיים באזורים שונים ברחבי העולם הגורמים לרמת שכיחות שונה של המחלה.  לדוגמה, קיימת שכיחות נמוכה יותר של זאבת בקרב תושבי מערב אפריקה לעומת אפריקאים-אמריקאים. ההבדלים כוללים הבדלים תזונתיים, שימוש תכוף יותר באנטיביוטיקה והרגלי היגיינה שונים, המפחיתים את מגוון החיידקים היוצרים את המיקרוביום, המשנה את רמת הסיכון ללקות בזאבת. [4]

זאבת פוקדת כעשרים וארבעה בני אדם מתוך 100,000 בשנה. זאבת הנה מחלה לכל החיים המצריכה לעתים קרובות טיפול תרופתי ארוך טווח. התרופות שנעשה בהן שימוש בדרך כלל לטיפול בזאבת כוללות נוגדי דלקות לא סטרואידאלים, תרופות נגד מלריה, קורטיקוסטרואידים, תרופות ביולוגיות ותרופות לדיכוי מערכת החיסון. לתרופות אלו עשויות להיות תופעות לוואי ארוכות טווח, לרבות בעיות עיכול חמורות, שינויים בפרופיל השומנים בדם, אוסטאופורוזיס, רעילות לרשתית העין וחולשת שרירים. 

שינוי הרגלי תזונה יכול להפחית את השלכות המחלה, תופעות הלוואי של התרופות וגורמי סיכון פוטנציאליים, ולהאריך את תקופת ההפוגה (רמיסיה) של המחלה בשל השפעת התזונה על המטבוליזם של השומן והגלוקוז, העקה החימצונית והמיקרוביום הלא מאוזן. 

לשינויים תזונתיים אין תופעות לוואי, בניגוד לחלק מהתרופות, ותוך הפחתת ההשלכות של מצבים רפואיים אחרים אצל החולה. תזונה נכונה גם משפרת את הרווחה הנפשית ואיכות החיים אצל הלוקים בזאבת. 

להלן דרכים טבעיות לניהול זאבת ומניעת התפרצויות של המחלה באמצעות תזונה:

1. ניהול משקל

השמנת יתר מקשה מאוד על יכולתם של הלוקים בזאבת לתפקד כהלכה. השמנת יתר גם מגבירה את העייפות והדלקתיות אצל הלוקים בזאבת.

קורטיקוסטרואידים הם עדיין טיפול הקו הראשון בזאבת, אך תרופות אלו קשורות לעלייה במשקל ולהתפתחות של סוכרת.

הגבלת הצריכה הקלוריות הפגינה תוצאות מבטיחות. מחקר אחד הראה כי הגבלת הצריכה הקלוריות מעכבת ביעילות את תחילת הפרוטאינוריה והפעילות האוטואימונית בקרב עכברים. [5-12] 

נכון להיום הראיות תומכות בתפישה שהפחתת צריכת המזון באמצעות תזונה דלת קלוריות מפחיתה את פעילות הזאבת. [13] 

כדי להשיג זאת כמעט ללא מאמץ, אני ממליצה על צום לסירוגין שיש לבצע כהלכה (צום במשך 12-14 שעות במהלך הלילה, וצריכת מזונות במרווחי זמן קבועים במהלך 10 שעות ביום, חמישה ימים בשבוע) במסגרת הטיפול. ניתן לראות כיצד לעשות זאת בצורה הטובה ביותר בפרק על צום לסירוגין בספרי “התזונה האידאלית לבני אדם“. הכנתי גם סרטון וידאו חינם על הנושא ביוטיוב. 

גם פעילות גופנית יכולה לסייע להקלת תסמיני הזאבת. יתרה מזו, פעילות גופנית, רצוי תרגילי סיבולת כגון הליכה, ריצה או שחייה, שגם מסייעים לירידה במשקל. [14-18] לכן, אני ממליצה על הקפדה על תכנית פעילות גופנית של תרגילי סיבולת במשך עשרים דקות לפחות שלוש עד ארבע פעמים בשבוע.

2. הפחתת צריכת החלבונים

הגבלת צריכת החלבונים נידונה במספר מחקרים על חולי זאבת, אבל אני ממליצה לשנות את הרכב התזונה ולא רק להגביל את צריכת החלבונים. לסוג החלבון וסוגי המזונות הנצרכים חשיבות מכרעת. התזונה המבוססת בעיקר על מזונות מלאים ממקורות צמחיים, כגון “דיאטת גרילה”, שעתירה בירקות טריים או מבושלים, פירות, אגוזים, זרעים ודגנים מלאים, עם שפע קטניות, וצריכה מוגבלת של מזונות מהחי תגביר את תפקוד הכליות, ותפחית את התקדמות הנזק לכליות והזאבת. [19-21]

3. הגברת צריכת ויטמין D

ויטמין D הוא הורמון סטרואידי עם תפקיד מרכזי ברבות ממערכות הגוף. ויטמין D גם מסייע לווסת את פעילות מערכת החיסון ומפחית את הסמנים הדלקתיים והעייפות אצל הלוקים בזאבת. [22] מחסור בוויטמין D התקשר לרגישות גבוהה יותר לזאבת חמורה יותר.

הנתונים הרפואיים מעידים כי רמה נמוכה יותר של ויטמין D עלולה להוות גורם סיכון להתפרצות זאבת ומחלות אוטואימוניות אחרות. [23-26]

אני ממליצה על הוספת 2000 יחידות בינלאומיות של ויטמין D3 ביום במקום להגדיל את החשיפה לאור השמש, למרות שאור השמש ממריץ את הייצור של ויטמין D. החשיפה לאור השמש שנויה במחלוקת בקרב הלוקים בזאבת שכן לרבים מהם יש גם רגישות לאור השמש.

על מי שנוטלים קורטיקוסטרואידים לזאבת לזכור כי קורטיקוסטרואידים עלולים להזיק לעצמות כאשר נעשה בהם שימוש ארוך טווח. כדי להיאבק בכך יש להקפיד ליטול תוספי ויטמין D ולהקפיד על צריכה מספקת של סידן בתזונה מירקות עלים ירוקים כגון תרד, כרוב עלים, לפת, עלי קולרד, זרעים כגון שומשום ופולי סויה. [27]

4. בחירת מזונות עתירי ברזל

אנמיה נפוצה בקרב הלוקים בזאבת פעילה. הדרך הטובה ביותר למניעת אנמיה הנה באמצעות צריכת מזונות עתירי ברזל מהצומח כגון טחינה משומשום מלא, וזרעי דלעת, קנבוס ופשתן. יש לצרוך 1-2 כפות של כל אחד מסוגי זרעים אלו פעם ביום. יש גם להימנע משתיית קפה או תה שחור בארוחות שכן הם משפיעים על ספיגת הברזל. [28] 

ניתן גם לטפל באנמיה באמצעות נטילת תוספי ברזל דרך הפה. אך מומלץ להתייעץ עם תזונאי/ת לגבי הכמויות של תוספי ברזל שכן על אוכלוסיות מסוימות להימנע מנטילת תוספי ברזל לרבות אנשים עם עודף ברזל בגוף (המוכרומטוזיס).

5. הגברת צריכת נוגדי חימצון 

במחקר שהעריך מטופלים עם זאבת, גילו החוקרים כי האיזון בין תומכי חימצון/נוגדי חימצון היה גבוה באופן מובהק מהממוצע. הממצאים מעידים כי עקה חימצונית הנה צפויה בקרב הלוקים בזאבת. לכן על הלוקים בזאבת להגביר את צריכת נוגדי החימצון בתזונתם, המנטרלים או המסלקים רדיקלים חופשיים מזיקים. [29]

ויטמין C, ויטמין E, סלניום, פלבונואידים וקרוטנואידים הם בין נוגדי החימצון המסייעים ללוקים בזאבת. 

ויטמין C הינו נוגד חימצון חשוב, שמונע עקה חימצונית, מפחית דלקתיות ומוריד את רמות הנוגדנים העצמיים. לכן בשל פעילותם הסינרגטית, יש להוסיף 500 מ”ג ליום של ויטמין C ליפוזומלי בשילוב עם 200 יחידות בינלאומיות של ויטמין E. ובשילוב עם חומצות שומן אומגה 3 מזרעים, ניתן גם לקבל פעולות נוגדות-דלקתיות רבות עוצמה.  

ויטמין C מצוי בפלפלים, הדרים, תות שדה, פפאיה וברוקולי. וויטמין E ניתן למצוא בזרעי חמנייה, אבוקדו ושקדים. 

כרוב עלים, תרד ובטטות עשירים בקרוטנואידים.

גם לפלבונואידים תפקיד חשוב בזאבת. מחקר אחד הראה כי צריכת פלבונואידים מוגברת בתזונה הובילה לרמות מוגברות של מיקרואורגניזמים מועילים (Lactobacillus, Blautia ו-Bifidobacterium) אצל הלוקים בזאבת. חיידקים אלו מקדמים תגובה חיסונית בריאה ויש להם פעולות נוגדות חימצון ונוגדות חיידקים. [30-31]

המזונות העיקריים המבטיחים צריכה בריאה של פלבונואידים כוללים תפוזים, תפוחים, עדשים, סלרי, פירות יער וענבים אדומים.

מחקר אחר בחן קבוצת פלבונואידים אחרת, האיזופלבונים דמויי האסטרוגן המופקים מפולי סויה. לאיזופלבונים אלו פעולות נוגדות דלקתיות ונוגדות חימצון; הם מפחיתים את תכולת החלבון בשתן ומאזנים את מערכת החיסון החיונית לזאבת.

קומפלקס ויטמיני B מסייע לשיפור התסמינים הקליניים בזאבת. [32] לכן אני ממליצה ליטול תוסף קומפלקס ויטמיני B שלוש עד ארבע פעמים בשבוע.

6. הוספת אומגה 3

תזונה עתירת חומצות שומן רב לא רוויות אומגה 3 עשויה להשפיע לטובה על המצב הקליני הכולל בזאבת. [14]

הוספת אומגה 3 ללוקים בזאבת הפחיתה את הדלקתיות על ידי הפחתת החלבון התגובתי C, סמן של דלקתיות בדם, ומתווכי דלקתיות. [33]. 

הוספת אומגה 3 גם מפחיתה את פעילות הזאבת, ואת אי-תפקוד האנדותל (דפנות העורקים), הפעילות האוטואימונית והעקה החימצונית, ומווסתת את הרמות הכוללות של הכולסטרול והטריגליצרידים. [34-36]

המקורות הטובים ביותר לחומצות שומן אומגה 3 כוללים זרעי פשתן, זרעי צ’יה, טופו, כרוב ניצנים ואגוזי מלך.

לסיכום

בשל המורכבויות של מחלת הזאבת, חשוב מאוד לתכנן לטווח ארוך. במקום להסתמך על תרופות מרשם בלבד למניעת התפרצויות של המחלה, עדיף להימנע מחוסרים ולחזק את מערכת החיסון באמצעות תזונה עתירת זרעים (בעיקר זרעי פשתן וזרעי דלעת), ירקות (בעיקר גזר וירקות עלים ירוקים), פירות (בעיקר תפוזים ותפוחים), אגוזים (בעיקר אגוזי מלך), וקטניות (בעיקר פולי סויה). גם הוספת ויטמין D, חומצות שומן אומגה 3 ממקורות צמחיים, קומפלקס ויטמיני B ולשמור שגרה של אימוני סיבולת כגון הליכה, ריצה או שחייה שחיוניים לניהול זאבת אדמנתית מערכתית.