הווסתים העיקריים של משקל הגוף הם ההורמונים, בעיקר הורמון השובע לפטין. השם לפטין מקורו במילה היוונית leptos, שפירושה רזה.

ידוע כיום כי לפטין הוא וסת מרכזי של מאזן האנרגיה בגוף. מערכת הלפטין שומרת עלינו מפני הרעבה עצמית ואכילה מופרזת כאחד, ששניהם מפחיתים את סיכויי ההישרדות שלנו.

הלפטין מיוצר ומשוחרר מתאי השומן בתגובה לשני מצבים:

1. כמות רקמת השומן בגוף
2. כמות המזון הקודמת שנאכלה

ההורמון לפטין המופק מתאי השומן בגוף נישא בזרם הדם למוח.

הלפטין מגיע לאזור ההיפותלמוס במוח, המווסת את צריכת המזון והוצאת האנרגיה של הגוף. [1]

הלפטין מתאי השומן נכנס לתאי המוח באמצעות קולטן על הממברנה, המפעיל נתיבים ספציפיים (STATS, PI3K הנכנסים לגרעין התא ושולטים בביטוי הגנטי של החלבונים הקשורים לתיאבון, התרבות, צמיחה ומטבוליזם.

• כאשר רמות גבוהות של לפטין מגיעות לתאי המוח, הן “אומרות” למוח כי לגוף יש די אנרגיה האצורה בו, ואז הלפטין יכול להפחית את התיאבון ולהפעיל את מנגנוני ההתרבות והצמיחה.
• כאשר רמות נמוכות של לפטין מגיעות לתאי המוח, המוח מקבל הודעה שאין די שומן אצור בגוף וכי על המוח להגביר את התיאבון ולהגביל את פעולת מנגנוני ההתרבות והצמיחה.

כאשר אנו מתחילים בתכנית ניהול משקל, או דיאטה חדשה אנו מתחילים לאבד משקל ורקמות שומן. אך לאחר זמן מה, אם אנו רק מפחיתים את מספר הקלוריות שאנו אוכלים ולא משנים את המזונות שאנו צורכים, אנו נפסיק לרדת במשקל.

כאשר המשקל העודף ורקמות השומן אבדו, המוח מתחיל לקבל פחות אותות מהלפטין, שאומר למוח כי אין די אנרגיה אצורה בצורת שומן בגוף וכי מאגרי האנרגיה מדלדלים. אז המוח יוצר תחושת רעב להגדלת מאגרי השומן בגוף, המעלה את רמות הלפטין כפי שהיו לפני תחילת הדיאטה. למעשה, כאשר אנו מאבדים שומן, המוח אומר לנו שאין לנו די מאגרי אנרגיה ואנו צריכים לאכול. [2-3]

הגוף מתנגד לירידה במשקל, ולכן כל כך קשה לרדת במשקל.

כיוון שהלפטין מיוצר על ידי תאי שומן ביחס למספרם ולגודלם, לאנשים עם השמנת יתר ועודף משקל, רמות לפטין גבוהות מאוד. אנו יודעים כי כאשר הלפטין מגיע למוח, הוא שולח את ההודעה להפחתת התיאבון. אז מדוע זה לא קורה אצל רוב האנשים עם עודף משקל? 

הלפטין אינו מפחית את התיאבון אצל אנשים עם השמנת יתר כי הלפטין לא נכנס לתוך תאי המוח.

אנשים עם עודף משקל או השמנת יתר עשויים להתקשות מאוד לרדת במשקל כי קולטני הלפטין בתאים שלהם מאבדים את רגישותם. במילים אחרות, התאים שלהם הופכים לעמידים ללפטין. הגוף חש כי הוא מורעב למרות שיש לו די והותר אנרגיה אצורה בצורת שומן. הלפטין לא נכנס לתאי המוח, והמוח מניח כי הגוף מורעב, וכתוצאה מכך, מגביר את התיאבון, תחושת הרעב והתשוקה למזון. [4]

כיצד העמידות ללפטין מתרחשת?

חמישה גורמים עיקריים הופכים את תאי הגוף לעמידים ללפטין. גורמים אלו מגבירים את התיאבון וגורמים לעלייה במשקל תוך יצירת תחושה של אובדן כל שליטה על התיאבון.

1. שומן – ככל שיש לנו יותר רקמות שומן בגוף, אך תאי המוח הופכים לפחות רגישים ללפטין. תאי המוח זקוקים ליותר לפטין ליצירת אותן פעולות. הלפטין, המיוצר על ידי תאי השומן, מופק על פי כמויות רמות השומן בגוף. אך הלפטין דומה לאלכוהול בכך שככל שהמוח מקבל יותר אלכוהול, כך אנו הופכים לפחות רגישים להשפעותיו, ואנו זקוקים ליותר אלכוהול כדי להשיג את אותן התוצאות. [7] כך עם לפטין. ככל שהמשקל עולה ותאי השומן מתרבים, ללפטין תהיה פחות שליטה על התיאבון ותחושת הרעב תהיה חזקה יותר. עיקרון הפעולה של מנגנון זה הוא שככל שממדי הגוף גדלים, כך הגוף זקוק ליותר אנרגיה כדי להפעילו. הרקמות אינן סופגות את הלפטין, והלפטין נותר לנוע בגוף. כיוון שללפטין דמיון מבני ותפקודי למתווכים דלקתיים כגון אינטרלוקין-6, הוכח כי הלפטין משפיע על רמות חלבון מגיב C (המעיד על דלקת) [4-6], וכי רמות גבוהות של לפטין במחזור הדם מובילות לדלקת בגוף. מצב של דלקת בגוף מובילה גם ליותר עמידות לאינסולין ונזק לרקמות, מה שמחמיר את המצב במשך הזמן. הוכח גם כי רמות לפטין גבוהות בדם מעורבות בלחץ דם גבוה, ירידה בפוריות, מחלות לב שבץ וסוכרת. [8]

2. דלקת – צריכת כמויות גדולות של מוצרים מהחי מובילה למצב דלקתי בשל מספר סיבות: לבעלי חיים קהילת חיידקים משלהם, בדיוק כבני אדם. כאשר הבשר מבושל לפני אכילתו, החיידקים מושמדים. אך עדיין יש לחיידקים ליפופוליסכרידים  (הידועים גם כאנדוטוקסינים) על ממברנות התאים שלהם שהם רעילים לתאי הגוף שלנו ואינם מושמדים בתהליך הבישול. אנדוטוקסינים אלו נצמדים לקולטנים ספציפיים על פני השטח של התא ומפעילים תגובה חיסונית הגורמת לחדירות מוגברת של המעיים המובילה למצב דלקתי רב יותר ולהצטברות שומן בטני. הדלקת חוסמת את הנתיב שדרכו הלפטין נכנס לתאים ומונעת מהלפטין להשפיע על ביטוי הגנים להפחתת תחושת הרעב, להתרבות ולצמיחה. למידע נוסף על אנדוטוקסינים, נא לקרוא בספרי “בכל מקום – מקומות מסתור נפוצים של רעלנים שמשפיעים על בריאותך וכיצד להימנע מהשפעותיהם ההרסניות“.

3. הצטברות מטבוליטים של ליפידים – כאשר אנו צורכים יותר מידי מזון, שומנים או פרוקטוז, מטבוליטים של ליפידים שהם תוצרי התפרקות שומנים חודרים לתאים. כאשר יש הצטברות של מטבוליטים של ליפידים אלו בתאים, הם מפעילים חלבונים המפחיתים את הרגישות של האינסולין והלפטין.

4. עמידות לאינסולין – האינסולין מווסת את רמות הסוכר בדם ופועל יחד עם הלפטין. האינסולין גם מווסת את הפרשת הלפטין. [9] רמות גבוהות של אינסולין בדם מגבירות את חדירת הגלוקוז לתאים שממריץ את הנתיבים העצביים במוח המאותות לגוף להפחית את צריכת המזון. אינסולין ולפטין פועלים יחד במוח להפחתת התיאבון וצריכת המזון. במקרה של עמידות לאינסולין, יופרש גם פחות לפטין.

5. מוטציות גנטיות – שמונה מוטציות גנטיות גורמות למחסור בלפטין ולעמידות ללפטין. מוטציות אלו הן נדירות, וכולן גורמות להשמנת יתר קיצונית בינקות, תחושת רעב מתמדת ותיאבון מופרז. 

זוהי בדרך כלל דלקת מכל מקור שמונעת ירידה במשקל.

כעת כשאנו מבינים את המנגנון שבאמצעותו העמידות ללפטין משפיעה על העלייה במשקל, כיצד ניתן לשפר את הרגישות ללפטין:

להלן שבעה צעדים לשיפור הרגישות ללפטין:

1. שינוי הרכב התזונה:

במקרה של משקל יתר וקושי להפחית את התיאבון או ירידה במשקל בעקבות דיאטה עם הגבלת קלוריות שנעצרה, הדרך היחידה להשיב את הגוף למצב של ירידה במשקל הנה על ידי שינוי הרכב התזונה.  לא ניתן למנוע ממערכת הבקרה הפנימית של הגוף לרצות להגדיל את מאגרי השומן תוך המשך אותם הרגלי תזונה. 

להלן השינויים התזונתיים הנחוצים המסייעים לירידה במשקל:

• להגדיל את צריכת המזונות עתירי הסיבים [10] כגון דגנים מלאים, פירות, ירקות, שעועית ועדשים. מזונות אלו מתאימים את המיקרוביום במערכת העיכול לירידה במשקל ומשנים את הלפטין והורמונים אחרים המווסתים את תחושת השובע וצריכת האנרגיה.
• הפחתת צריכת מזונות מזוקקים ומעובדים. מזונות אלו מגבירים את מצב הדלקתיות המובילה לדלקת כרונית ולעמידות לאינסולין וללפטין.
• הפחתת מוצרים מהחי בתזונה ללא יותר מפעמיים בשבוע שכן הם מכילים רמות גבוהות של אנדוקסינים טבעיים ושומני טרנס, הגורמים למצבי דלקת בגוף. מזונות אלו עשויים גם להשפיע לרעה על המיקרוביום במערכת העיכול.
• יש לבחור מוצרים אורגניים מהחי אם בחרתם לצרוך מוצרים מהחי. מוצרים אורגניים מהחי אינם מכילים אנטיביוטיקה, שגם היא מפחיתה את מגוון החיידקים במעיים ומובילה לבעיות בריאות רבות.
• יש לאכול מזונות עתירי נוגדי חימצון שכן מזונות אלו מפחיתים את העקה החימצונית והדלקתיות בגוף. בעיקר פירות יער עשירים בפלבונואידים המגבירים את הרגישות של הלפטין. 

מזונות עם תכולת הסיבים ה גבוהה ביותר:

אספרגוס

שעורה

שעועית

עלי סלק

סלק

פלפלים

כרוב סיני (בוק צ’וי)

ברוקולי

כרוב ניצנים

כרוב

גזר

כרובית

סלרי

פלפל צ’ילי

קינמון

עלי קולרד

חמוציות

אפונים מיובשים

חציל

שומר

זרעי פשתן

שעועית ירוקה

אפונה ירוקה

כרוב עלים

קיווי

עדשים

עלי חרדל

שעועית נייבי

תפוזים

אגס

פטל

חסה ערבית

תרד

תות שדה

דלעת קיץ

סלק עלים

עגבניות

עלי לפת

חיטה

דלעת חורף

2. הפחתת צריכת הפרוקטוז:

צריכת תזונה עתירת פרוקטוז קשורה לירידה ברמות הלפטין ובביטוי של קולטני הלפטין בעכברי מעבדה. צריכת פרוקטוז מגבירה את רמות הטריגליצרידים וגורמת לדלקת המובילה לעמידות ללפטין ולאינסולין. יש לצרוך פירות בנפרד ממזונות אחרים כדי ליהנות מכל תועלותיהם.

3. להקפיד על שנת לילה טובה:

השינה מעלה את רמות הלפטין. מחקרים אפידמיולוגים מעידים כי הפחתה במשך זמן השינה מתקשרת לעלייה במשקל. [11] חסכים בשעות שינה מתקשר גם לירידה בריכוזי הלפטין בדם; ראה פרק על שינה (פרק מס’ 69) למידע נוסף.

4. יש ליטול תוספים תזונתיים המגבירים את רגישות הלפטין.

• ספירולינה – אצה כחולה-ירוקה, הקשורה להורדת רמות הכולסטרול, לפעילות נגד נגיפים רבת עוצמה, להפחתת אלרגיות ואף לירידה במשקל. המחקר מעיד כי ספירולינה מיובשת הנה מקור מצוין לחומצת האמינו לאוצין, שהוכחה כמגבירה את הרגישות לאינסולין וללפטין. [12]
• כורכום – עשיר בכורכומין שמכיל מגוון רחב של תכונות טיפוליות, לרבות הגברת הרגישות ללפטין ולאינסולין. [13-14]
• תה ירוק – מכיל את הפוליפנול אפיגלוקטכין גלאט (EGCG), חומר כימי שהוכח כמפחית את העמידות ללפטין בעכברי מעבדה. [15]
• לצרוך כמות מספקת של ויטמין D – הפרשת הלפטין התגלתה כנשלטת בצורה שלילית ורבת עוצמה על ידי ויטמין D. [16] למידע נוסף על ויטמין חיוני זה, נא לעיין בפרק על ויטמין D (פרק 71).

5. פעילות גופנית סדירה אך לא אינטנסיבית מידי:

לפעילות גופנית, כאשר אינה קיצונית, תכונות אנטי-דלקתיות. בתגובה לדחק מפעילות גופנית, הרגישות ללפטין גוברת, וכך גם הרגישות לאינסולין. הגוף מזהה שנעשתה פעילות גופנית כלשהי ולכן הדלקת פוחתת.

6. תמיכה באיזון הורמונלי על ידי הפחתת הדחק והחשיפה לגורמים מזהמים סביבתיים:

הפחתת החשיפה לביספנול A (BPA), הכימיקל הסינתטי הנפוץ ביותר בעולם. ביספינול A מצוי בשימוש מסחרי מאז 1957. כיום ביספינול A משמש לייצור פלסטיק כי הוא צלול וחזק. ביספינול A מצוי בבקבוקי מים, צינורות מים, ובתוך מיכלי מזון ומשקאות רבים, ובנייר התרמי שנעשה בו שימוש להדפסת קבלות על המכירות. ביספינול A החליף את העופרת ברוב המוצרים הללו. הבעיה עם ביספינול A היא שהוא מפגין תכונות דמויות אסטרוגן, וחשיפה לו הוכחה כמגבירה את כמות מסת השומן ומעלה את רמות הלפטין בדם והעמידות ללפטין. [17] ביספינול A עשוי לשבש גם את השליטה ההורמונלית של תחושות הרעב והשובע. [18] נמצא קשר חיובי בין ביספינול A לבין השמנת יתר, השמנת יתר בטנית (שומן בטני), ועמידות לאינסולין הקשורה לעמידות ללפטין. [19] אני ממליצה להשתמש בכלי זכוכית לאחסון מזון ולרכוש מזון הנמכר במיכלי זכוכית, ועשיית שימוש חוזר בהם. שימוש בבקבוקי שתייה מזכוכית והימנעות מכלי פלסטיק, מזונות משומרים, לרבות שימורי דגים, חשובים מאוד גם כן.

כימיקל נוסף שהתקשר לעמידות ללפטין ולאינסולין הוא חומצה פרפלואוראוקטנואית (PFOA). [20] הכימיקל מצוי בטפלון ומחבתות עם משטחים נגד הידבקות אחרים. אני ממליצה להשתמש בכלי בישול מפלדת אל-חלד. למידע נוסף על כימיקלים אלו, נא לקרוא בספרי “בכל מקום – מקומות מסתור נפוצים של רעלנים שמשפיעים על בריאותך וכיצד להימנע מהשפעותיהם ההרסניות“.

7. שינה: גם השינה משפיעה על רמות הלפטין והגרלין. ראה פרק הבא על שינה למידע נוסף.

8. מתן לפטין:

לאנשים עם מוטציות גנטיות של לפטין, מתן לפטין אושר בארצות הברית בשנת 2014.

9. מתן נוגדן של גרלין 

ההורמון המשלים של לפטין הוא ההורמון הפפטידי גרלין. הגרלין הוא ממריץ של התיאבון המופרש מהקיבה. כאשר הגרלין ניתן ממקורות חיצוניים, הוא מגביר את התיאבון וגורם להשמנה. [21-22] אך עדיין יש שאלות רבות שטרם זכו למענה לגבי טיפול זה.