מחלת האשימוטו הינה מחלה אוטואימונית התוקפת את רקמת בלוטת התריס באמצעות תהליך חיסוני, לעתים קרובות ולסירוגין. המחלה מופיעה לראשונה עם הגדלה הדרגתית של בלוטת התריס והתקדמות איטית של תת פעילות בלוטת התריס בשל חדירת תאי מערכת החיסון לתוך רקמת בלוטת התריס הגורמים להריסתה.

מחלת האשימוטו הנה ההפרעה האנדוקרינית הנפוצה ביותר בעולם המערבי אשר גורמת לתת פעילות של בלוטת התריס. המחלה נפוצה בקרב נשים פי חמש עד עשר לעומת גברים, בשיעורים המשתנים מארץ לארץ.

גורמים סביבתיים וגנטיים כאחד ממלאים תפקידים מרכזיים בהתפתחות מחלת האשימוטו. מבין הגורמים הסביבתיים תזונה, דחק נפשי ופיזי, עישון וצריכת אלכוהול הם הגורמים החשובים ביותר. [1]

במחלת האשימוטו, בלוטת התריס מאבדת את יכולתה לאחסן יוד. לכן היא אינה מסוגלת להגיב להורמון הממריץ את בלוטות התריס (TSH) ולייצר את ההורמון של בלוטת התריס תירוקסין (T4), המיוצר בחלקו עם יוד. התירוקסין (T4) מוביל לייצור טריודוטירונין (T3) . שניהם נחוצים לוויסות המטבוליזם, קצב הלב, העיכול והצמיחה של הגוף, וגם משפיעים על המצב הנפשי.

כאבי שרירים, כאבים בחזה, נוקשות ודלקת מפרקים שגרונית מופיעים בקרב רבע מהלוקים במחלת האשימוטו. המחלה קשורה לעתים קרובות לסוכרת מסוג 1 והפרעות אוטואימוניות אחרות כגון צליאק. [2] 

גם תת פעילות של בלוטת התריס, דלקת של בלוטות התריס ופעילות יתר של בלוטת התריס גורמות לנטייה חזקה יותר להתפתחות מחלות אוטואימוניות. [3]

אם נפיחות בצוואר בעקבות האשימוטו הופכת לבעיה, מומלץ ליטול תוסף של הורמון בלוטת התריס — הטיפול הסטנדרטי כרוך בנטילה מידי יום של תוסף ההורמון אל-טירוקסין או לבותירוקסין .  חשוב מאוד ליטול את התוסף כהלכה, שכן שימוש יתר בהורמון עלול לגרום להפרעות בקצב הלב, בעיקר פרפור פרוזדורים, ואוסטיאופורוזיס, הגורם לשברים בעצמות. [4]

תוסף של הורמון בלוטת התריס גורם לירידה הדרגתית בממדי גודל בלוטת התריס בחזרה לגודלה תקין לאחר מספר שבועות או חודשים של טיפול. הטיפול מתקבל בצורה קלה ומהירה יותר בקרב צעירים. [5-6]

אך אין כל הוכחה לכך שתוסף הורמון בלוטת התריס עוצר את הדלקת המתמשכת של בלוטת התריס (תירואידיטיס), אך התגלה כי רמות הנוגדנים יורדות לאחר מספר שנות טיפול. [7]

תזונה

למרבה הצער, אף אגודה מדעית לא פרסמה המלצות תזונתיות לאנשים עם מחלת האשימוטו. קצב המטבוליזם במצב מנוחה בקרב הלוקים במחלת האשימוטו פוחת עם הירידה בתפקוד בלוטת התריס; לכן משקל הגוף לעתים קרובות עולה. [8] 

בשל חשיבות ההורמונים של בלוטת התריס למטבוליזם, תוסף הורמון בלוטת התריס הוא בדרך כלל טיפול הקו הראשון.

אך תזונה יכולה ללא ספק לתמוך בתהליך על ידי הפחתת הדלקתיות, הפחתת העקה החימצונית, הפחתת המזהמים ממוצרים מהחי ומזון מעובד, ומניעת תנודות ברמות הסוכר בדם, תפקוד בלתי יציב של מערכת החיסון והשמנת יתר. [9-11]. 

נבחן כעת את ההמלצות לגבי תזונה וסגנון חיים:

1. סיבים

תת פעילות של בלוטות התריס לכשעצמה עלולה לגרום להפרעות עיכול, המובילות לעצירות, ולכן מומלץ לצרוך מים בכמות מספקת ולפחות 25 גרם של סיבים תזונתיים ביום. [12]

צריכת סיבים חיונית גם למיקרוביום בריא במערכת העיכול, והמיקרוביום חיוני לבריאות מערכת החיסון. מצב המיקרוביום מותאם כל העת להרגלי האכילה. לרבים מהלוקים במחלת האשימוטו המיקרוביום נמצא כלא בריא בשל הרגלי אכילה לקויים הממריצים תהליכים אוטואימוניים. [13-14] 

תנודות ברמות הורמון בלוטת התריס עלולות גם להשפיע על הרכב המיקרוביום, ולהביל לסיכון מוגבר לצמיחת יתר של חיידקים במעי הדק. שינויים במיקרוביום מובילים לעתים קרובות לשינויים במטבוליזם, ושינויים במטבוליזם מובילים לשינויים במיקרוביום כי המיקרוביום תלוי בהורמונים ובתפקוד של בלוטת התריס. 

גם ממתיקים מלאכותיים משפיעים על המיקרוביום ומגבירים את החדירות של המעיים אצל הלוקים במחלת האשימוטו. [15-18]

לשיפור איכות המיקרוביום, יש להפחית ככל הניתן את צריכת המזונות המעובדים ולצרוך באופן סדיר פירות, ירקות, דגנים מלאים וקטניות לפחות פעמיים ביום. ניתן להפחית את צריכת השומנים הרוויים ולהגביר את צריכת חומצות השומן אומגה 3 על ידי אכילת אגוזי מלך, טופו, כרוב ניצנים, צ’יה וזרעי פשתן באופן סדיר.

2. הגבלת צריכת הבשר ומוצרי החלב

צריכת שומן מהחי ובשר מעובד בקרב הלוקים במחלת האשימוטו מובילה להתקדמות המחלה. יש להימנע גם ממוצרי חלב מכילים לקטוז, בעיקר במקרה של נטילת לבותירוקסין כתוסף, שכן אי סבילות ללקטוז מפחיתה את הזמינות הביולוגית של לבותירוקסין ועשויה להצריך מינונים גבוהים יותר. אי סבילות ללקטוז מצויה בקרב 75.9 אחוזים מהלוקים במחלת האשימוטו. [19-20]. 

3. אימוץ תזונה המבוססת על מזון מהצומח

פירות וירקות שעשירים בנוגדי חמצון מפחיתים את הנזק החמצוני הנגרם על ידי רדיקלים חופשיים המיוצרים בבלוטת התריס. תזונה מבוססת על מוצרים מהצומח גם גדושה בחומרים מזינים רבים, לרבות ברזל, סידן, אבץ, מנגן, סלניום, ויטמיני B ומגנזיום, שכולם חיוניים לתפקוד התקין של מערכת החיסון ובלוטת התריס.

תזונה מבוססת צמחים כגון “דיאטת הגרילה” קשורה לסיכון נמוך יותר למחלת האשימוטו ולירידה במשקל. יש חשיבות טיפולית לירידה במשקל במקרה של מחלת האשימוטו. [21] 

אני ממליצה לצרוך פחמימות מדגנים מלאים שכן הן מתאפיינות בצפיפות תזונתית גבוהה יותר ויותר סיבים תזונתיים. הגברת צריכת הסיבים תומכת במיקרוביום בריא, שבין יתר התועלות שצוינו, גם מונע תפקוד מעיים לא בריא, המהווה בעיה נפוצה במקרה של תת פעילות של בלוטת התריס. מזונות מהצומח, לרבות פירות, ירקות, דגנים מלאים וקטניות, הם מקורות מצוינים לסיבים התומכים במיקרוביום בריא, בעיקר כאשר סוכרים פשוטים ומזונות מעובדים מוצאים מהתפריט.

ספרי “דיאטת גרילה: תכנית לתזונה נכונה ואורח חיים בריא”, יסייע לכם לשלב תזונה בריאה ומאוזנת ממקורות צמחיים אשר תומכת במיקרוביום בריא ומסייעת לירידה בריאה במשקל במקרה של משקל עודף.

4. הימנעות מגלוטן

בשל תגובות צולבות בין גלוטן לאנטיגנים של בלוטת התריס, גלוטן קשור למחלות אוטואימוניות, לרבות מחלת האשימוטו. לעתים קרובות מתקיימות יחד גם מחלות אוטואימוניות אחרות כצליאק, דלקת הקיבה ואי סבילות לגלוטן בקרב הלוקים במחלת האשימוטו. [22-24]. יש לבצע בדיקה לגילוי מחלת הצליאק במקרה של אבחון מחלת האשימוטו.

מחקר פילוט אחד העיד על ההשפעה החיובית של תזונה נטולת גלוטן על מחלת האשימוטו. המחקר גילה ירידה מובהקת בנוגדנים המכוונים אל תירואיד פראוקסידאז (נגד TPO) ותירוגלובולין (נגד TG). גם פעולות ההפרשה של בלוטת התריס השתפרו. [25]

למרות שאין המלצות להימנעות מגלוטן בטיפול תזונתי למחלת האשימוטו, אני ממליצה על תזונה נטולת גלוטן ללוקים במחלת האשימוטו, אך רק במקרה של תחלואה כפולה עם דלקת קיבה או צליאק. כיוון שתזונה נטולת גלוטין עלולה להזיק לבריאות בשל החוסרים האפשריים הרבים בחומרים מזינים והסיכון המוגבר למחלות לב אם אינה נעשית כהלכה. [26]

גם אלרגיות אחרות קשורות למחלת האשימוטו. לכן הוצאת אלרגנים שמקורם במזון מהתזונה הנה חיונית אם קיימת אלרגיה אמיתית.

5. יוד

צריכת יוד משפיעה על השכיחות של דלקת בלוטת התריס ותת פעילות של בלוטת התריס במחלת האשימוטו.

חשיפה כרונית לעודפי צריכת יוד מובילה למחלה, בחלקו כי רמות גבוהות של יוד בבלוטת התריס יוצרות תגובה חיסונית חזקה יותר. [27] מסיבה זו, אם אתם טבעוניים, איני ממליצה על מלחים עם תוספת יוד אלא בצריכת אצות ים העשירים ביוד פעם בשבוע.

מצד שני, גם אנשים עם רמות יוד נמוכות באופן כרוני אשר נחשפים לפתע לרמות גבוהות יותר מצויים בסיכון. עלייה פתאומית בצריכת היוד אצל מי שלוקה במחסור ביוד עלולה לגרום לתת פעילות של בלוטת התריס שנגרמה מיוד שכן גירוי היתר של בלוטת התריס מוביל לשחרור עודפי T4, ומגביר במידה ניכרת את הקצב המטבולי הבסיסי. לכן יש להיזהר בעת צריכת יוד, בעיקר במשך תקופות ממושכות, גם במקרה של מחסור ביוד. העלאת כמות היוד צריכה להיעשות באופן מדורג מאוד.

6. סלניום

סלניום חיוני לתפקוד בלוטת התריס. בלוטת התריס מכילה את כמות הסלניום הגדולה ביותר מכל רקמות הגוף. [28-29]

תירואיד פראוקסידאז הוא האנזים המיוצר על ידי בלוטת התריס, שביחד עם יוד, יוצר את ההורמונים T3 ו-T4. גם האנזימים נוגדי החימצון גלוטאתיון פראוקסידאז רבי העוצמה מכילים סלניום וציסטאין. הם חיוניים לתפקוד בלוטת התריס שכן הם מגנים על בלוטת התריס מפני עודפי מימן על-חמצני המיוצר במהלך הוספת היוד בעת ייצור הורמוני בלוטת התריס.

צריכת סלניום נמוכה מהתזונה (פחות מ-40 מיקרוגרם ליום) מהווה גורם סיכון להתפתחות מחלת האשימוטו. [30] 

במחקר פרוספקטיבי אקראי מבוקר, קיבלו שבעים ושבע נשים בהיריון עם נוגדני תירואיד פראוקסידאז בדמן (המעידים כי הגורם למחלת בלוטת התריס הוא הפרעה אוטואימונית) 200 מיקרוגרם של סלנומתיונין מידי יום החל מהשבוע ה-12 להיריון, ושבעים וארבע נשים עם רמות נוגדנים זהות קיבלו פלצבו. בקבוצת הטיפול התגלו רמות נמוכות באופן מובהק של נוגדני תירואיד פראוקסידאז בתום ההיריון ולאחר הלידה כל עוד היו בטיפול. כתוצאה מהטיפול חלה ירידה בשכיחות של תת פעילות בלוטת התריס מתמדת. [31] 

מחקר אחר הראה כי 200 מיקרוגרם סלניום בצורת ל-סלנומתיונין דרך הפה במשך שישה שבועות הוביל לירידה מובהקת בשיעור של 21 אחוזים ברמות נוגדני התירואיד פראוקסידאז.  הפסקת נטילת התוסף גרמה לעלייה בריכוזים של נוגדני התירואיד פראוקסידאז. [32] 

סקירה שיטתית וניתוח-על גילו כי תוספת סלניום מפחיתה את כמות נוגדני התירואיד פראוקסידאז לאחר 3, 6 ו-12 חודשים בקרב הלוקים במחלת האשימוטו ולאחר שלושה חודשים באוכלוסייה שלא קיבלה טיפול [33].  

דווח כי טיפול משולב של עם תוספי מיו-אינוסיטול וסלנומתיונין הניב תוצאות מועילות עוד יותר. [34] שילוב זה הוכח גם כמפחית את הרמות של TSH, נוגדני תירואיד פראוקסידאז ונוגדני תירוגלובולין ומשפר את תחושת הרווחה האישית, ומשיב את התפקוד התקין של בלוטת התריס אצל הלוקים במחלת האשימוטו.  [35]

צריכת סלניום בלתי מספקת מגדילה את ממדי בלוטת התריס. [36-37]

צריכת סלניום מספקת הנה חיונית במקרים של מחסור ועודף ביוד. במקרים של צריכת סלניום נמוכה, תוסף סלנומתיונין של 50 מיקרוגרם ביום עשוי להתאים.

מזונות עתירי סלניום כוללים אגוזי ברזיל, אפונה ירוקה, שעועית, ברוקולי ותפוחי אדמה.

אך חשוב מאוד לבדוק את רמות הסלניום לפני נטילת תוספים שכן ניתן להשיג רמות רעילות של סלניום במקרה של עודף בצריכה ממקורות תזונתיים או מזיהום של הקרקע במקומות מסוימים ברחבי העולם. [38-40] 

7. ברזל

יש לבדוק את מצב הברזל אצל כל הלוקים במחלת האשימוטו, בעיקר נשים בגיל מחזור הווסת, שכן מחסור בברזל פוגע בתפקוד בלוטת התריס. למרות שאנמיה אינה נובעת ממחלת האשימוטו, היא קיימת לעתים קרובות ביחד עם האשימוטו.

אצל הלוקים במחלת האשימוטו קיים לעתים קרובות מחסור בברזל בשל תחלואה משותפת של דלקת כבד אימונית וצליאק הפוגעת בספיגת הברזל. [41] 

תירואיד פראוקסידאז, האנזים האחראי לייצור הורמוני בלוטת התריס, מכיל ברזל והופך לפעיל אך ורק לאחר התקשרות אל ברזל. מחסור בברזל חוסם את הפעילות של התירואיד פראוקסידאז.

כתוצאה מכך, מתגלה ירידה בייצור הורמוני בלוטת התרס, וכן עלייה ברמות ההורמונים הממריצים את בלוטת התריס ובממדי בלוטת התריס.

מתן תוספי ברזל לנשים אנמיות עם תפקוד לקוי של בלוטת התריס משפרת את רמות הורמוני בלוטת התריס ותפקוד בלוטת התריס. [42] יש לקחת תוסף של ברזל ביסגליסינאט כדי למנוע אי נוחות במערכת העיכול.

ברזל מצוי בקקאו ושוקולד מריר, ירקות עלים ירוקים, קינואה, שומשום, זרעי צ’יה, פשתן, קנבוס, דלעת, כל סוגי הקטניות, אגוזי קשיו, תאנים יבשות, משמשים וצימוקים.

8. ויטמין D

רמות נמוכות של ויטמין D התגלו אצל הלוקים במחלת האשימוטו [43]. התגלה כי קיים קשר הפוך בין רמות ויטמין D לבין נוגדני תירואיד פראוקסידאז, בעיקר ברמות ויטמין D נמוכות מ-30 ננוגרם/מיליליטר ומטה.

אני מציעה להוסיף 1000-200 יחידות בינלאומיות של ויטמין D מידי יום במהלך החורף ובמשך כל השנה אצל אנשים שלא חושפים כלל את עורם לשמש. 

9. אבץ

רמות האבץ נמוכות יותר אצל כל הלוקים במחלות אוטואימוניות, לרבות מחלת האשימוטו [44]. מחקר אחד על 201 איש גילה קשר מובהק בין רמות אבץ נמוכות בדם לבין בלוטת תריס מוגדלת ונוגדנים עצמיים של בלוטת התריס. [45]. ניתן להוסיף 15-20 מ”ג אבץ שלוש פעמים בשבוע.

10. הפסקת עישון ושתיית אלכוהול

עישון ושתיית אלכוהול מגבירים במידה רבה את העקה החימצונית, ומובילים להתקדמות של מחלת האשימוטו. [46-48]

למרות שצריכת פירות וירקות מפחיתה את הנזק החימצוני שנגרם על ידי עקה חימצונית, עדיין עדיף להפחית את הנזק הנגרם מרדיקלים חופשיים על ידי חשיפה לפחות רעלנים.