את העדות הראשונה לחקלאות אנו רואים לפני 12,000 שנים בצפון מזרח אפריקה וישראל.
1. המזונות הראשונים שנבחרו לגידול באמצעות חקלאות היו דגנים, דבר המצביע על החשיבות של מזונות אלו בתזונת האדם לפני עידן החקלאות, בתקופת הציד והליקוט. זמן קצר לאחר מכן הגיעו גידול של שעורה ואפונה, גם הם מזונות מאוד דומיננטיים בתקופת הציידים-לקטים של המין שלנו. לאחר מכן יש לנו ראיות לגידול של תאנים בבקעת הירדן, כמו גם זרעי פשתן, לפני 11,300 שנה.
דגנים וקטניות תורבתו בקלות ממקורות הבר שלהם כי נדרש רק שינוי גנטי קטן מאוד כדי להמיר אותם לגידול מתורבת. דגנים וקטניות בר התקיימו בצורה אכילה ופוריה בטבע, ולכן חקלאים קדמונים יכלו לגדל אותם בקלות, פשוט על ידי זריעה או שתילה. דגנים וקטניות גדלו במהירות וניתן היה לקצור אותם בתוך כמה חודשים מרגע הזריעה, יתרון גדול לאנשים שעדיין חיו על הגבול שבין ציידים נוודים ותושבי קבע. כמו כן ניתן היה לאחסן מזונות אלה בקלות והם התרבו בעיקר באמצעות האבקה עצמית.
תרבות הגידולים היא אחד הצעדים הראשונים לקראת כלכלה חקלאית במלוא מובן המילה. צמחים נוספים תורבתו והמאפיינים המקוריים שלהם שונו באופן שהם לא יכלו יותר לגדול ולהתרבות ללא התערבות אדם. התפתח קשר סימביוטי בין הצמחים ובני האדם אשר קרוי אבולוציה משותפת, כי הצמחים והתנהגותו של האדם התפתחו כדי להתאים האחד לשני. בצורה הפשוטה ביותר של שיתוף אבולוציוני, האדם קוצר צמח מסויים באופן סלקטיבי, המבוסס על מאפיינים מועדפים כגון פירות גדולים ויפים ביותר, ביותר, ומשתמש בזרעים מהפירות הגדולים ביותר לזריעה ושתילה בשנה הבאה.
לפני כ-9,000 שנים, החקלאות החליפה לחלוטין את אורח החיים של ציידים לקטים. גידולים מתורבתים סיפקו מקור מזון שהיה אמין יותר מאורח החיים הנוודי של ציידים לקטים להאכלה של אוכלוסייה אנושית גדולה וצומחת.
בסין, בני האדם החלו לגדל אורז ודוחן לפני 9,000 שנים. בשלב זה יש גם ראיות של קציר עשבי בר בטורקיה האסיאתית וסביבתה.
8,000 שנה לפני הספירה כבר גידלו גרסאות מתורבתות לחלוטין של חיטת איינקורן, שעורה וחומוס, ואז גם מופיעות עדויות ראשונות לביות של בעלי חיים.
2. החיות המבויתות הראשונות היו כלבים, צאצאים של זאבים פראיים, אשר סייעו להרחיק טורפים, ועם תחילת החקלאות הם עזרו לחקלאים לשלוט ולשמור על אדמתם. בעקבותיהם הגיעו תוך זמן קצר גם כבשים, עזים, פרות וחזירים. הם בויתו לראשונה בהרי הזגרוס במערב איראן והתפשטו משם באלף השנים הבאות. חיות מבויתות שמשו בתחילה לרכיבה, תחבורה, משיכת מחרשות, וכאשר הזדקנו – למזון.
שעועית תורבתה לראשונה במדינות מזרח הים התיכון לפני 7,000 שנים, וסקווש, שעועית ופלפלים תורבתו באמריקה לפני 6,000 שנה. פולי סויה, אורז, חיטה, שעורה ודוחן גודלו בסין לפני 4,000 שנה, וזיתים ופירות גודלו באזור מזרח הים התיכון לפני כ-3,000 שנה.
3. ראשוני בעלי החיים המבויתים שנעשה בהן שימוש כמקור לבשר היו כבשי מופלון, שבויתו והפכו לכבשים המודרניות. חזירי בר הפכו לחזירי חווה מבויתים ושור הבר הפך לפרות מבויתות. בתחילה, אחזקת בעלי חיים מבויתים דרשה נדידה מתמדת, כיוון שלעדרים נדרש תמיד מרעה טרי.
4. עם הזמן, בני האדם השתמשו בחקלאות לשינוי תזונת בעלי החיים המבויתים מעשב לדגנים, שגודלו כדי להאכיל את בני האדם ובעלי החיים כאחד לפני כ-3,000 שנה. בתחילה נראה הדבר כפתרון מושלם, והוא אומץ כמעט על ידי כל הקהילות האנושיות בעולם כולו. אולם, לביות בעלי חיים היו השלכות רבות שלא זוהו באותו זמן.
5. השימוש בבעלי חיים מבויתים כמקור לבשר יצר עליה בצריכת הבשר, הרבה מעבר לצריכה שהייתה קיימת בחברות הציידים-לקטים. בחברות אלו אכלו בשר לעיתים רחוקות, בהתאם לזמינות, ומוערך כי פחות מ-15% ממסעות הציד הסתיימו בהצלחה. (ראה פרק 3 לדיון מפורט בבשר כמקור מזון בעולם העתיק.)
אליסון ברוקס, פלאונטולוגית מאוניברסיטת ג’ורג’ וושינגטון, אומרת: “על פי הראיות אף אחד לא אכל בשר לעיתים קרובות במיוחד, למעט באזור הארקטי.”
6. למרות שדגנים וגידולי שורש גודלו וטפחו בכל היבשות בו התגוררו בני אדם, חיות בויתו רק בכמה אזורים על פני כדור הארץ, בעיקר במערב אסיה שבו ביותו כבשים, עזים, חזירים, בקר, ומאוחר יותר חמורים, סוסים וגמלים. תרנגולות, בויתו בהמשך באסיה. בקר וחזירים בויתו לאחר מכן באירופה. מעט מאוד בעלי חיים בויתו באמריקה כולל הודו ואלפקות.. בעלי חיים לא בויתו בכלל באפריקה ובאוסטרליה! ככל הנראה בשל השפע בכמות הדגנים, הקטניות ווירקות שורש המצויים בשפע באופן טבעי באזורים אלה ולכן לא היה צורך לביית בעלי חיים למזון.
7. כל חיות המשק וחיות המחמד אשר מאולפים היום, כולל גם כלבים, חתולים, פרות, כבשים, גמלים, אווזים, סוסים, וחזירים, התחילו בתור חיות פרא, אבל הפכו במשך אלפי שנים לחיות רגועות יותר וגם שמנות יותר.
ומה לגבי אורח ימים?
8. לאחר תחילת החקלאות, לפני כ-10,000 שנה, במהלך העידן הניאוליטי, צנחה תוחלת החיים לעשרים שנה בלבד, ולאלה ששרדו עד לגיל עשר ציפתה תוחלת חיים נוספת של שלושים וחמש עד שלושים ושבע שנים בלבד (וכך אנו מגיעים לתוחלת חיים כוללת של בין ארבעים וחמש לארבעים ושבע שנים). אולם מדוע ירדה תוחלת החיים במידה כה ניכרת במהלך תקופה זו?
9. ישנן מספר סיבות המסבירות ירידה זו.
ראשית, הרגלי האכילה של בני האדם השתנו באופן דרמטי. גידול בעלי חיים אפשר להם לצרוך בשר בקביעות, אם כי לא בדיוק אותו סוג של בשר כמו זה שאכלו בתקופה בה היו ציידים-לקטים, שהיה בשר רזה מאוד מבעלי חיים שהתקיימו בטבע באופן טבעי. לחיות מבויתות יש רמות שומן גבוהות יותר, בין השאר עקב אורח חייהן הבלתי פעיל.
10. התפתחות החקלאות אפשרה לבני האדם לגדל את מזונם בעצמם. אבל החקלאים הפחיתו משמעותית את מגוון המזונות שאכלו בתקופה שהיו ציידים-לקטים וגידלו רק יבולים מסוימים. הנטייה לגדל יבול אחד בלבד, בדרך כלל יבול המהווה מרכיב עיקרי בתזונה, חשפה את החקלאים לסיכון רב. כאשר היבולים היו דלים, ההשפעות היו הרות-אסון. בנוסף, גידול של יבול עיקרי יחיד הוביל לחסכים בחומרים מזינים שהובילו לקיצור תוחלת החיים של בני האדם.
ניתן היה לשער שהחקלאות תוביל לשיפור בקיום האנושי, אבל, כפי שניתן לראות, זה וודאי לא היה המקרה בזמנו.
11. כאשר בני האדם החליטו לשלוט במקורות המזון שלהם ולהפסיק לנדוד, הם נתקלו בקשיים חדשים. עיבוד האדמה היה תובעני הרבה יותר מבחינה פיזית מאשר צייד או ליקוט מזון. האדמה דרשה השקיה סדירה, חריש, וקציר. האדם נאלץ להתמודד עם מזג אוויר בלתי יציב; היה עליו לבחור זני צמחים פחות רגישים ולגדל אותם על אדמה שהייתה פחות מתאימה לגידולם, וכן לגדל רק סוגים מסוימים של בעלי חיים. דבר זה צמצם את מגוון המזונות ובעקבות זאת את חומרי-המזון הזמינים למאכל.
האוכלוסייה גדלה, אך תוחלת החיים התקצרה במהלך תקופה זו.
12. בתחילת המאה החמש עשרה, תוחלת החיים עלתה באופן הדרגתי עבור מי ששרד את סכנות החיים (תאונות, תמותת תינוקות, מגיפות, מחלות, מלחמות וכו’), ונעה בין 60-70 שנים, כפי שהיתה לפני הופעת החקלאות כאשר בני אדם היו ציידים-לקטים, ולפני העליה הגדולה באוכלוסייה האנושית.
13. בישראל, תוחלת החיים הממוצעת עלתה בסוף המאה ה-20 בלמעלה משלושים שנה, שמתוכן ניתן לייחס עשרים וחמש שנים להתקדמות בכל מה שקשור בבריאות הציבור, ו 5% הנותרים להתקדמות במדעי הרפואה.
על ידי בחינת ההיסטוריה האנושית אנו יכולים להעיף מבט משכיל יותר על הרגלי האכילה הנוכחיים שלנו ולהבין מה אנחנו עושים נכון ומה אנחנו עושים שמוריד את האיכות חיים שלנו בהווה.
תודה לך שהקדשת מזמנך לקרוא כתבה זו. אם הינך רציני/ת וברצונך לשפר את בריאותך ללא קשר לגיל או לנסיבות הנוכחיות בכל אשר יהיו, ומוכן/נה להשיג תוצאות טובות יותר בירידה במשקל, הצטרף/י לרשימת הדיוור שלי, וכך תקבל/י את העיתון השבועי שלי שמכיל תוכן מרתק בנושא הבריאות, מוטיבציה, מתכונים, המלצות לתוספים, אימונים קלים וגם הרבה בונוסים חינמיים והצעות מיוחדות. לחצו כאן בכדי להירשם. או בקרו באתר מרזים לחיים עבור עצות, קבוצות הרזיה ובריאות ועוד כאן.